זהר

רעד) ונקה לא אנקך, מהו. אלא, כד ישראל בלחודייהו, ולא עאלין בדינא עם שאר עמין, קב"ה עביד לון לגו משורת הדין, והוא מכפר עלייהו. ובזמנא דעאלין בדינא בשאר עמין, מה עביד. ידע קב"ה דהא סמא"ל אפטרופסא דעשו, ייתי לאדכרא חוביהון דישראל, וכניש כלהו לגביה ליומא דדינא, והא קב"ה אקדים להו אסוותא, ועל כל חובא וחובא לקי ונקה להו ביסורין זעיר זעיר. ודא הוא ונקה, ביסורין. ובגין כך בדינא דקשוט, לא אנקך מעלמא בדינא בתר דסבלת יסורין זעיר זעיר.

פירוש הסולם

רעד) ונקה לא אנקר: שואל מהו. ומשיב, אלא כשישראל הם בלבדם, ואינם עולים לדין עם שאר העמים, דהיינו מטרם גמר התקון, הקב"ה עושה עמהם לפנים משורת הדין והוא מכפר להם. ובזמן שהם עולים בדין עם שאר העמים, דהיינו בגמר התקון, כנ"ל. מה עושה. הקב"ה יודע, שסמאל המשגיח על עשו, יבא להזכיר עונות ישראל וקבץ כל עונותיהם אצלו ליום הדין, וכבר הקדים הקב"ה הרפואה, שעל כל עון ועון הכה וניקה אותם ביסורין מעט מעט. וזה הוא ונקה ביסורין מכבר, ומשום זה בדין האמת, לעתיד, לא אנקך מן העולם על ידי הדין, מאחר שכבר סבלת יסורים בכל זמן וזמן מעט מעט.