זהר

רעג) וכד הוה בגנתא דעדן, כל אינון רתיכין, וכל אינון משריין קדישין, כלהו סחרין ליה לאדם, ואתנטיר מכלא, ולא הוה יכיל מלה בישא לאתקרבא בהדיה. כיון דחב, ואתעדו מניה אינון לבושין, דחיל ממלין בישין, ורוחין בישין, ואסתלקו מניה אינון משריין קדישין, ולא אשתארו ביה, אלא אינון ראשי טופרי דאצבעאן, דסחרין לון לטופרין סחרנו דזוהמא אחרא.

פירוש הסולם

רעג) וכד הוה בגנתא וכו': וכשהיה בגן עדן, כל אלו המרכבות וכל אלו המחנות הקדושים כולם היו מסבבים את אדם, ונשמר מהכל, ולא היה יכול דבר רע להתקרב אליו, כיון שחטא והוסרו ממנו אלו הלבושים של צפורן, היה מתירא מדברים רעים ומרוחות רעים, ונסתלקו ממנו אלו מחנות הקדושים שהיו מסבבים ושומרים אותו, ולא נשארו מאלו הלבושים, אלא אלו צפרנים שבראשי האצבעות, וזוהמא דסטרא אחרא מקפת הצפרנים מסביב להם.
פירוש. כבר ידעת, שהצפרנים ה"ס הפרסא המבדלת בין הכלים דפנים לכלים דאחורים, (כנ"ל אות רס"ט) והיא דבוקה על הכלים דאחורים, להיותה שורש הארתם, כי כל הארתם באה מכח שהפרסה הורידה המלכות המסיימת ממנה אל מקומה, שעי"ז עלו הכלים דבינה ותו"מ ממקום נפילתם אל מדרגתם, ונעשו שמה לשמאל, ולכלים דאחורים. הרי שהפרסא שורש אל הארתם וע"כ היא דבוקה בהם, כמו שהצפרנים דבוקים על ראשי האצבעות. וכמו שהפרסא היא שורש לכלים דאחורים, כן היא שורש להארת מדרגה התחתונה, כי בעת שעולים הכלים דאחורים שהם בינה ותו"מ למדרגתם הם לוקחים עמהם יחד גם את מדרגה התחתונה ומעלים אותה עמהם למדרגתם. (כנ"ל בהקדמת ספר הזהר דף כ' ד"ה ואמא) ונמצא שהפרסא נעשתה לשורש גם אל מדרגה תחתונה כמו שהיא שורש לכלים דאחורים, וע"כ הפרסא דבוקה גם בכלים דמדרגה התחתונה.
והנה נשמות אדם וחוה הם ממדרגה תחתונה אל זו"ן, להיותן משתלשלות ויוצאות מהן. (כנ"ל בספרא דצניעותא אות מ"ד) ונמצא שבעת שהפרסא דזו"ן העלתה את הכלים דבינה ותו"מ שלהם שהיו נפולים בנשמות אדם וחוה, עלו עמהם גם נשמות אדם וחוה למקום המלכות דאצילות, שנקראת גן עדן. שז"ס הכתוב, ויקח ה' אלקים את האדם ויניחהו בגן עדן. ונמצא שאותה הפרסא דמלכות דאצילות, הדבוקה על הכלים דאחורים, שהם בינה ותו"מ שלה, דבוקה ג"כ על אדם, שהיא שורש אליו כמו שהיא שורש אל הכלים דאחורים. וז"ש, לבושא קדמאה דאתלבש ביה אדם בגנתא דעדן, וכו' דאקרון לבושי טופרא, כי כמו שהצפרנים דבוקים על הכלים דאחורים של המלכות, כך היו מלבישים כל קומתו של אדם הראשון, משום שהצפרנים היו שורש להארתם, כנ"ל. שלבוש הזה היה חשוב מאד מאד, להיותו בחינת הפרסא דמלכות דאצילות, שעל הכלים דאחורים שלה. וז"ש, כיון דחב ואתעדו מניה אינון לבושין וכו' ולא אשתארו ביה אלא אינון ראשי טופרי דאצבעאן. כי אחר החטא אבד הנשמה מאצילות, שהגיעה לו מכח הפרסא, וממילא אבד גם הלבוש של צפורן הבא מפרסא, וכפי השיעור הקטן שנשאר בו מנשמתו הגבוהה נשאר בו גם כן חלק מה מלבוש הצפורן, שה"ס השיור של הצפרנים שעל ראשי האצבעות. ומתוך שהצפרנים הם מבחינת כלים דאחורים, יש כח לס"א להדבק בהם ולינק מהם, וז"ס החלק של הצפרנים, שאינו דבוק בבשר האצבע, ששם נמצא תמיד זוהמא, שה"ס סטרא אחרא היונקת משם. וע"כ אסור לגדלם עד שיצאו למעלה מבשר האצבע.