רעג) והנה ה' דאלקים דמוח החכמה: ציורה ד"י. והטעם כי נתבאר לעיל, כי ו' שבתוך ה' מורה על ז"א שבבינה, והנה בהיות הז"א דחכמה עדיין בתוך מוח החכמה, הוא בסוד טפת יוד קטנה, שהיא טיפת ההזרעה דמיין דכורין.
רעג) ה' דאלקים דמוח חכמה ציורה ד' י' וכו' וה' דאלקים דבינה ציורה ד' ו' וכו', וה' דאלקים דדעת צורתה ו' ו' ו' וכו'. כי כל חב"ד הזה, אינו חב"ד דמוחין ממש, אלא הם רק בחינת כללות שלהם, כנ"ל בדברי הרב (באות רס"ו). שפירושו שלעת לידה ויניקה, מתגלה בז"א העביות דבחי"א, בבחינת עלית ה"ת לעינים, שאח"כ ע"י הארת חכמה תחזור ותרד הה"ת מעינים ותתגלה בו הג"ר, כמ"ש לעיל באורך ע"ש. הרי שאלו ג' המוחין חב"ד המתגלים בו עתה, אינם אלא בחינת שורשי החב"ד לבד. כי בו עצמו עדיין אין בו אלא בחי' נפש רוח דרוח, ואין בו זווג כלל. ולפיכך אין השמות האלו נבחנים עם המלואים שלהם המורים על זווג, אלא שמות פשוטים לבד, כי הפשוט מורה על שורש המדרגה, כנודע.
ולפיכך אלקים דחכמה, אשר בגדלות דרוח, יתמלא במילוי יודין, הנה גם עתה בעת הקטנות מצטיירת ה' דאלקים הפשוט ג"כ בד' י'. להורות שמשורש הזה לא תתפשט אלא מילוי יודין, והוא בחינת טפת המיין דוכרין דאבא המאיר בז"א, העתיד להתגלות בו לעת הגדלות בסוד ל"ב הויות. אבל עתה אינו מאיר אלא בסוד טפת הזרע דמ"ד מסוד ל"ב נתיבות החכמה המתלבשים תוך הנש"ב, כנ"ל בדברי הרב (באות רנ"ו). ונודע, שמבחינה זו אין עוד גילוי לבחינת אלם דאלקים, אלא אלם בלבד, כי השם אלקים אינו באבא, רק באמא כנ"ל. וע"ז מורה הציור ד"י של הה' דאלקים שבחינת המילוי העתידים להתגלות מתוכה, היא באה מטרם צמצום הב', שאין שם מבחינת אלפין כלום. וע"כ שורש זה מכונה טפה במוח האב, שה"ס מיין דכורין המאירים בז"א, והבן.
[בדברי הרב (באות רנ"ו) - עי' גם 1, 2; באמא כנ"ל - עי' 3 - ד"ה ולפיכך]
אמנם מבחינת הבינה, מקבל הז"א בחינת הה"ג, שה"ס נ' שערי בינה. ונעשה על ידי זה בחי' אלם מאלקים, שפירושו בחינת השורש דמילוי אלפין שיש בז"א, כנ"ל באורך. שז"ס ההריון במעי אמא. וע"כ גם בחינת מוח הבינה דז"א בעת הקטנות דיניקה, ניכר בה' המצטיירת בד' ו', שפירושו עובר במעי אמו, שהוא רומז על השורש הזה דה"ג שמקבל ע"י עיבור, כנ"ל.
[כנ"ל באורך - עי' 3 - ד"ה אלא משום, ד"ה וזה אמרו (באות רמ"ז)]
ובחינת הה' דמוח הדעת, שהיא בחינת הז"א עצמו, כלומר אחר שעזב את מעי אמו, ובא ברשות עצמו, שנקרא לידה, אשר אז מתגלה בו העביות דה"ג בבחי' הכללות כנ"ל. ע"כ היא מצטיירת בג' ווין, שפירושו ג' קוים מבחינת עביות דבחי"א שנתגלה בו עם לידתו, ועם יניקתו ממעי אמא. שהיא בחי' הכללות כנ"ל, והבן היטב ויתבאר עוד להלן.
וזה אמרו "וה' דאלקים דדעת, צורתה ג' ווין, וו"ו בג' קוין, והוא בחינת ז"א שבמוח זה, כי כבר נולד ויצא, ואז ה' דבינה דדעת מתפשטת בתוכו בסוד ג' קוין" וכו'. פי': שג' ווין שבציור ה' דאלקים דדעת הזה, רומזים לנה"י דבחי"א דקטנות היניקה המתפשטים בו מאמא מעת לידת הז"א, ועושים בו ג' קוים.
וז"ש, "גם טעם אחר מסבת הדעת עצמו שצורתו ו'. גם סבה אחרת לסבת הז"א בעצמו שגם הוא נקרא ו'". כלומר שע"כ יצאה הה' דאלקים להצטייר בצורת ווין לגמרי, משום שזה כל ההפרש מן המוחין דחו"ב למוח הדעת. כי רק המוחין דחו"בנקראים בשם י"ה, אבל מוח הדעת אין לו אלא ו', שפירושו ו' קצוות בחוסר ג"ר. וכן בבחינת הפרצופים יצא ז"א מבחינת הפרצופים דחו"ב הנקראים י"ה, ונק' בשם ו', המורה ג"כ על חסרון ג"ר שבעצמותו, כנודע. וע"כ יצאה גם הה' דאלקים דדעת, להצטייר כולה בצורת ווין, כי הדעת הוא בחינת הו"ק של המוחין, וכן הוא בחינת ז"א של המוחין. כלומר, כי רק הדעת נבחן למוחין אמיתים של הז"א, אשר הממעלה למטה מתפשט ממנו לגופא דז"א, אבל החו"ב אינם מתפשטים בגופא דז"א, אלא בבחינת הארה בלבד, כנודע.
וטעם הא' הוא בבינה, דהיינו כי ג' הווין רומזין על נה"י דבינה מהכלים האמצעים שלה, המתפשטים בו עם המוחין דיניקה, שעיקר גילוים הוא עם הלידה במוח הדעת כנ"ל. וטעם הב' הוא מכח הדעת עצמו, שנקרא ו' של המוחין כנ"ל. וטעם הג' הוא משום שרק המוח הזה לבדו מיוחס לז"א הנקרא ו', וע"כ יצאה ה' דאלקים מן צורת יודין ודלתין של ה', וקבלה לצורת ווין, כנ"ל.