זהר

רעא) אלא הכי אוליפנא שמשא כד נהיר, איהו בשמיא, ותוקפיה וחיליה שלטא על ארעא בכל אתר. כגוונא דא מלא כל הארץ כבודו, בזמנא דמקדשא קאים, מלא כל הארץ כבודו, דא ארעא קדישא. והשתא דישראל בגלותא, איהי לעילא, ותוקפא סחרא להו לישראל לאגנא עלייהו, ואע"ג דאינון בארעא אחרא.

פירוש הסולם

רעא) אלא הכי אוליפנא וכו': ומשיב, אלא כך למדנו, כשהשמש מאיר, הוא בשמים, וגבורתו וכחו מושל בכל מקום על הארץ. כעין זה, נאמר בה', ​מלא כל הארץ כבודו. בזמן שבית המקדש היה קיים: מלא כל הארץ כבודו, זהו ארץ הקדושה, דהיינו הנוקבא, ואז נוהג גילוי שכינה. ועתה שישראל הם בגלות, השכינה היא למעלה, דהיינו מחזה ולמעלה דז"א, ששם בחינת שמים, דהיינו חסדים מכוסים, ואינה מתגלה בארץ, אלא, תוקפה נמשך לארץ, כמו השמש המסתתרת בשמים, וכחה וגבורתה מלא הארץ. כנ"ל. ומסבבת את ישראל להגין עליהם, ואף על פי שנמצאים בארץ אחרת, בגלות.