זהר

רעא) רב המנונא קדמאה אמר, דחיקו ועאקו דישראל, כמה טב וכמה תועלתא גרים לון. רפיון דשאר עמין, כמה בישין גרים לון. דחיקו ועאקו דישראל, גרים לון דטב ליהוי ותועלתא. ומאי ניהו. כלה. כלא דחיק. רפיון דשאר עמין, גרים לון רפיון וביש, והאי איהו כלה. והכי אתחזי לון, דהא כל רפיון בלא דחיקו דהוה לון בהאי עלמא, גרים לון רפיון לבתר בלא דחיקו, כלה. כי כלה ונחרצה שמעתי. כי אעשה כלה. כלה ברפיון. לישראל דהוה לון דחיקו ועאקו, כלה, וככלה תעדה כליה.

פירוש הסולם

רעא) רב המנונא קדמאה וכו': רב המנונא הראשון אמר, הדוחק והמצר של ישראל, כמה טוב וכמה תועלת גרם להם. הרפיון של שאר העמים דהיינו שאין להם דחקות וצרות בעולם הזה כמה רעות גרם להם. ומפרש. הדוחק והמצר של ישראל גרם שיהיה להם טוב ותועלת, ומה הם. כלה, שהכל דחוק, כלומר שכל האותיות הנשמעות שבה הן דגושות, שהכף דגושה והלמד דגושה, שיורה, שע"י דוחק זוכים אל הכלה העליונה שהיא השכינה. הרפיון של שאר העמים, שאין להם צרות ודוחק, גורם להם רפיון ורע. וזו היא כלה בכף למד רפויות בלי דגש וכך ראוי להם כי כל רפיון בלי דחק שהיה להם בעולם הזה, גרם להם רפיון בלי דחק אחר כך שהוא כלה בכ' ל' רפויות, כמו שכתוב, כי כלה ונחרצה שמעתי. כי אעשה כלה. דהיינו כלה ברפיון, בכף למד רפויות. אבל לישראל שהיה להם דחק וצרה, זוכים לכלה, בכף למד דגושות, כ"ש וככלה תעדה כליה. אשר, כלה היא השכינה.