זהר

רס) א"ל, דינא דחייבי דגיהנם, תריסר ירחי, וקב"ה סליק לון מגיהנם, ותמן מתלבנין, ויתבין לתרעא דגיהנם וחמאן אינון חייבין דעאלין, ודנין לון תמן, ואינון תבעי רחמי עלייהו. ולבתר, קב"ה חייס עלייהו, ואעיל לון לדוכתא דאצטריך לון. מההוא יומא ולהלאה, גופא אשתכך בעפרא, ונשמתא ירתא אתרה כדחזי לה.

פירוש הסולם

רס) א"ל דינא וכו': אמר לו, הדין של הרשעים בגיהנם הוא י"ב חדשים. ושם הם מתלבנים, דהיינו שמטהרים שמה, ואחר כך הקב"ה מעלה אותם מגיהנם ויושבים על פתחו של גיהנם, ורואים את הרשעים הנכנסים שם ודגים אותם, והם מבקשים רחמים עליהם ואחר כך, הקב"ה מרחם עליהם, ומעלה אותם גם מפתחו של גיהנם, ומביאם אל המקום הנצרך להם. מיום ההוא ואילך, הגוף נשתכך בעפר. והנשמה יורשת מקומה כראוי לה.