זהר

רס) דיוקנין דחוטמא. חוטמא איהו חותמא ופרצופא דב"נ לאשתמודעא. חוטמא זעירא עקימא, דלא אתיישבת כראוי באורח מישר, דא איהו דאביד פרצופא דב"נ, ודא איהו באת ה׳ בלחודוי, בלא שלימו. דא איהו דאורח ענותנותא ושלימתא אתעבר מיניה, חציפא איהו. שעריה בין סומק לחיור.

פירוש הסולם

רס) דיוקנין דחוטמא וכו׳: עתה מבאר הצורות של החוטם. החוטם הוא חותם הפנים, שהפנים של האדם ניכרים על ידו. ואם יש לאדם חוטם קצר ועקום, שאינו מתישב כראוי בדרך יושר. זה הוא שאבד צורת פנים של אדם. וזה הוא באות ה׳ בלבדה, בלי מילוי. דהיינו בלי א׳, שהיא מילוי של ה"א. זה הוא, שדרך הענוה והשלימות נעבר ממנו, כי הוא עז פנים. שערותיו הן, בין אדום ללבן.