זהר

רס) ורזא סתימא הוה בהאי ינוקא, על מה דאסתלק מעלמא, ועל דבעו למידן דיניה, ואשתזיב מניה, דא הוה באתגלייא, דהוה מכסיף לרביה קמי כלא, בשאלתין וקושיין דיליה, ולא חייש למהר לאחרא, לאתקנא תלמודוי, וחליש דעתא דרביה. וע״ד בעו למידן ליה בדינא תקיפא. ובג״כ, אף על גב דאשתזיב ממאריהון דדינא, לא אשתזיב הכא. שבעה יומין הוי דלא אשתלים דיוקניה. וכד הוה אסתחי, בכאבא יתירא קמי כלא, כל אינון שבעה יומין, עד דאשתלים דיוקניה. ועל דאסתלק מעלמא לא תבעי למנדע. אי רבי, אי רבי, זכאה חולקך.

פירוש הסולם

רס) ורזא סתימא הוה וכו׳: וסוד סתום היה בילד ההוא, על מה שנסתלק מן העולם, ועל שרצו לדון דינו, וניצול ממנו. זה היה משום שבגלוי היה מבייש את רבו לפני כל בשאלות וקושיות שלו, שלא היה יכול לתרץ לו. ולא חשש ללכת לרב אחר לתקן תלמידו, והחליש דעתו של רבו. וע״כ רצו לדון אותו בדין קשה. ומשום זה אע״פ שניצול מבעלי הדין, לא ניצל כאן, ז׳ ימים היו שלא נשלמה צורתו, וכשהיה רוחץ בכאב גדול לפני הכל כל אלו ז׳ ימים, עד שנשלמה צורתו. ועל מה שנסתלק מן העולם, אל תבקש לדעת. אהה רבי, אהה רבי, אשרי חלקך.