זהר

רסט) וכד מברכינן על שרגא, בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין, לאתנהרא מגו ההוא שרגא, ופנימאי דאצבעאן, לא אצטריכו לאחזאה לון לאתנהרא מגו ההוא שרגא, דהא אינון לא נהרין, אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא, דאיהי טמירא וגניזא דלא אתגלייא כלל, ואינון לא נהרין מגו שרגא דאתגליא כלל, בגין כך בעי לאחזאה אחורי אצבעאן בטופרין. ופנימאי דאצבעאן, לא בעי לאחזאה קמי האי שרגא. טמירין אינון, ובטמירו אתנהרין. פנימאין אינון, ומפנימאין אתנהרן. עלאין אינון, ומעלאה אתנהרן. זכאין אינון ישראל, בעלמא דין, ובעלמא דאתי.

פירוש הסולם

רסט) וכד מברכינן על וכו': וכשמברכים על הנר, צריכים להראות אחורי האצבעות בצפרנים, הרומזים על ד' מרכבות הנ"ל, שיאירו מתוך נר ההוא, הרומז על מלכות. אבל הפנים של האצבעות אין צריכים להראותם שיאירו מתוך נר ההוא, שהוא מלכות, כי הם אינם מאירים אלא מתוך נר העליון למעלה למעלה, שהוא חכמה דז"א, שהיא מכוסה וגנוזה, שהחכמה שלה אינה מתגלה כלל. והם אינם מאירים מתוך הנר שנתגלה, שהיא המלכות, שהחכמה מגולה בה (כנ"ל ב"א דף רע"ו ד"ה וזה). וע"כ צריכים להראות אחורי האצבעות בצפרנים שעליהם, להיותם ממשיכי החכמה מן הנר ההוא שהוא המלכות, ופנים של האצבעות לא צריכים להראות לפני נר הזה, כי נסתרים הם ומאירים בנסתר ואין מקבלים חכמה מנר הזה. כי פנימיות הם ומאירים מפנימיות, עליונים הם, ומאירים מעליונים. אשריהם ישראל בעולם הזה ובעולם הבא.
פירוש. האדם הוא מרכבה לזו"ן, והידים הם חסד וגבורה הנעשים לחכמה ובינה בעת גדלות, בסוד שאו ידיכם קדש. ובכל יד ג' פרקים שה"ס חב"ד. וג' פרקי ימין הם חב"ד דחכמה, וג' פרקי שמאל הם חב"ד דבינה, אשר הקבורת המחובר לכתף ה"ס דעת, והזרוע היא בינה, ופרק האצבעות הוא חכמה. הרי שהאצבעות של אדם רומזים על חכמה. ונודע שאין מדרגה שלא יהיה בה פנים ואחורים. כי בכל מדרגה יש ע"ס כח"ב תו"מ, אשר הכתר וחכמה וחצי בינה נחשב לפנים של המדרגה, ותחתיהם יש פרסה, שבקטנות מוציאה חצי מדרגה למדרגה שמתחתיה, שהם חצי בינה ות"ת ומלכות, ובגדלות יורדת המסך דמלכות מן הפרסה למקומה למטה ומחזרת החצי בינה ותו"מ למדרגה (כנ"ל ב"א דף צ' ד"ה בגין) וע"כ אותם בינה ותו"מ שנפלו בקטנות המדרגה מכונים אחורים של מדרגה גם בעת גדלות אחר שחזרו למדרגה.
וגם מדרגת האצבעות נחלקת לב' חצאים האמורים, שהם פנים, ואחורים. אשר כו"ח וחצי בינה שבהן, הנבחנים לפנים של האצבעות, הם ראשי האצבעות בצד הבשר. ובינה ותו"מ שנפלו ממדרגה בעת הקטנות וחזרו לעת גדלות הנבחנים לאחורים, הם ראשי האצבעות בצד הצפרנים. והצפרנים עצמן ה"ס הפרסא המבדלת בין כלים דפנים לכלים דאחורים.
והנה המלכות בדרך כלל, נבחנת לבחינת אחורים של ז"א. ובדרך פרט, כל בחינות של אחורים שיש בז"א ניתנו למלכות בסוד הנסירה (המבוארת בעשי"ת בשער הכוונות) וע"כ כל בחינה שבאצבעות מקבלת מבחינה שכנגדה, הפנים של האצבעות מקבלת מחכמה דז"א שה"ס פנים, ואשר החכמה אינה מתגלית בו, וז"ש, ופנימאי דאצבען לא אצטריכו לאחזאה לון לאתנהרא מגו ההוא שרגא, כי הם אין להם שייכות אל המלכות אלא מקבלים מבחינה שכנגדם בז"א. וז"ש, דהא אינון לא נהרין אלא מגו שרגא עלאה דלעילא לעילא, דהיינו מחכמה דז"א, שהיא הבחינה שכנגדן המיוחסת להן. אבל האחורים של האצבעות, מקבלות מחכמה שבמלכות, שהיא הבחינה שכנגדם המיוחסת להם כנ"ל. ז"ש, וכד מברכינן על שרגא בעי לאחזאה אחורי אצבען בטופרין לאתנהרא מגו ההוא שרגא, כי הם המקבלים מן הנר שהיא המלכות, להיותה הבחינה שכנגדם.