זהר

רסט) ות״ח, הר חורב אתקרי, כד אזדווג עמיה וא״ו. ואי בני נשא מפרשין וא״ו מינה, אקרי חרב ליי׳. דהא חרב כתיב, ועבדא נוקמין. בג״כ, הלכה למשה מסיני, תורה שבע״פ, דיכללון יתה באינון עשר נטיען, ערב שביעית, וייתי מזונא לעלמא בשביעית, דהוא אתרא דלית לה נהורא, אלא מה דאתייהיב לה מההוא וא״ו.

פירוש מעלות הסולם

רסט) ות״ח הר חורב וכו׳: ובוא וראה, הר סיני נקרא הר חורב כשמזדווג עמו וא״ו היינו ז"א. ואם בני אדם גורמים להפריש ממנה את הו׳ אז נקרא חרב לה׳, שהרי כתוב חרב ועושה נקמות, לפיכך הלכה למשה מסיני, תורה שבעל פה, להכליל אותה באותן עשר הנטיעות שהן הספירות דז"א שהוא בחינת משה, ערב שביעית, ויבוא מזונות לעולם בשביעית, שהיא המקום שאין לה אור מעצמה, אלא מה שניתן לה מן ו׳ ההיא.