זהר

רסט) בארבעין וחמש גווני זיני נהורין, אתפליג עלמא, שבעה מתפלגין, לשבעה תהומין. כל חד בטש בתהומא דיליה, ואבנין מתגלגלין בגו תהומא. ועייל ההוא נהורא, באינון אבנין, ונקב לון, ומיא נפקו בהו, ושקעין כל חד וחד, על תהומא, וחפייא לתרין סטרין.

פירוש הסולם

רסט) בארבעין וחמש גווני זיני נהורין אתפליג עלמא: במ"ה צבעים ומיני אורות נחלק העולם, שהיא הנוקבא דז"א. פירוש. הבינה נקראת מ"י, והנוקבא נקראת מ"ה. כנ"ל (בהקדמת הזהר דף י"ח אות יוד) שאומר מ"י קצה השמים לעילא ומ"ה קצה השמים לתתא. והטעם שהנוקבא נקראת מ"ה. הוא להורות שחסרים לה ה' שערים האחרונים מנ' שערי בינה, ואין לה אלא מ"ה שערים. כי סוד נ' שערי בינה, הם ה' ספירות כח"ב תו"מ, שכל אחת מהן כלולה מעשר, שה"ס ה' פרצופין שלימים, המלבישים זה על זה. אבל הנוקבא, אין לה רק חציה של פרצוף המלכות שלה, דהיינו מחזה ולמעלה, וחצי פרצוף התחתון של המלכות, דהיינו מחזה ולמטה, אין לה, ונבחן, שיש לה ארבעים שערים מד' הפרצופין, כח"ב ות"ת, וחמשה שערים מפרצוף המלכות, שהם מחזה ולמעלה, והם ביחד רק מ"ה בלבד, כי חסר לה חצי פרצוף התחתון של המלכות. גם נודע שד' הספירות חו"ב תו"מ ה"ס ד' צבעים לבן אדום ירוק שחור, וז"ש במ"ה גווני זיני נהורין אתפליג עלמא, דהיינו הנוקבא, כי חסרים לה ה' גוונין תתאין. ומ"ש זיני, ואינו מסתפק לומר במ"ה גווני, הוא משום שגם עשרה כתרים נכללים במ"ה נהורין הללו, והכתר הוא למעלה מכל צבע, ועל בחינת הכתרים שבהם, אומר זיני נהורין, כי אינם בכלל גוונים.
ולא יקשה לך מ"ש לעיל (בהקדמת הזהר דף נ"ח ד"ה אגליפו) שהם מ"ט שערים בהנוקבא, ורק שער א', מלכות דמלכות, חסר לה, וכאן אומר שאין לה רק מ"ה גווני זיני נהורין וה' בחינות חסרות לה. והענין הוא, כי ב' בחינות עקריות הם בהמלכות, שהן ט"ס ראשונות שבה והמלכות שבה. הט"ס ראשונות שבה נבחנות למדת הרחמים, להיותן באות מהתכללות העליונים ממנה, ואינן שלה. אבל המלכות שבה נבחנת למדת הדין להיותה בחינתה עצמה, שמדת הדין שורה עליה מצמצום הראשון. ונודע שסוד הפרסא שבמקום החזה דכל פרצוף, ה"ס עלית המלכות מסיום הפרצוף למקום החזה שבו. (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות ס"ז ובפרטיות כן הוא בכל פרצוף עש"ה) ולפיכך כל חציו התחתון של הפרצוף נבחן לבחינת מלכות שלו, כי המלכות שבהפרסא שולטת עליו. ולפי"ז נמצא שמחזה ולמטה דפרצוף מלכות שבה, אפשר לחשבו לה' ספירות תחתוניות שבה דהיינו ב"ש ת"ת ונהי"מ. וע"כ אומר כאן שחסרים לה ה' גווני נהורין. ואפשר לחשבם לספירה אחת, כי המלכות דמלכות כבר שולטת במקום הפרסא שבחזה, וכל ה"ס הללו כאחת הן, וע"כ אומר שם שחסר לה רק שער אחד. והנה נתבאר שבפרצוף המלכות אין שם אלא מ"ה נהורין, מה"פ כח"ב תו"מ שבה המלבישים זה על זה. מטעם שבפרצוף החמישי שלה חסר מדת הדין, שהם ה"ס תנהי"מ שמחזה ולמטה, ואין שם אלא מבחינת מדת הרחמים שלו, שה"ס מחזה ולמעלה. אבל הבינה יש לה נ' שערים. כי גם מחזה ולמטה דפרצוף החמישי שלה נבחן ג"כ למדת הרחמים, כי הבינה כולה הוא רחמים וכן ז"א, כי מדת הדין דצמצום א' לא היה אלא בהמלכות.
ודע שמטרת המאמר שלפנינו הוא לבאר בדיוק, מקום חטאו של אדה"ר בעץ הדעת, וענין פיתוי הנחש מה הוא. ולפיכך מציין בתחילת המאמר בדרך כלל מקום חסרונה של המלכות, דהיינו החסרון של חצי פרצוף התחתון של מלכות שלה, שאין לה רק מ"ה גווני זיני נהורין, ואח"ז מבאר שז"א יש לו נ' בחינות אורות בשלמות, כי יש לו ה' פרצופים כח"ב תו"מ בשלמות, שאפילו פרצוף המלכות שלו יש לה ע"ס, דהיינו שיש לו מלכות דב' סטרין, הן סטרא דרחמים שמחזה ולמעלה והן סטרא דדין שמחזה ולמטה, כמ"ש בדיבור הסמוך. ואח"ז הולך ומבאר פרטי בנין הנוקבא, וסדרי זווגה עם ז"א, ומציין בכל פרט את התוצאות המגיעות מכח חסרון מדת הדין של פרצוף המלכות שלה. שמזה בא לבחר מקום החטא של עצה"ד, וטעמו, כמ"ש באות רפ"ה ואילך.
שבעה מתפלגין לשבעה תהומין, כל חד בטש בתהומא דיליה: ז' ספירות מתחלקים לז' תהומות, כל אחד הכה בתהום שלו. פירוש. ז"א מכונה בשם שבעה, או ז' תחתונות, דהיינו חג"ת נהי"מ, כי אפילו בעת גדלות שמשיג חב"ד, אינם ג"ר אמיתיים, אלא החג"ת שלו נעשו לחב"ד כנודע. ונמצא בגדלות שיש לו עשר ספירות, עוד אין בו יותר מז' ספירות חג"ת נהי"מ, אלא החג"ת נעשו לחב"ד, ונה"י לחג"ת, ובאו לו נה"י חדשים, והם ע"ס. גם נודע שדרך יציאת כל מדרגה הוא, שאור העליון הכולל ט"ס, מכה על המסך שבהמלכות ומעלה או"ח המלביש את אור העליון ממטה למעלה, ואלו נבחנים לע"ס דראש המדרגה, ואח"כ מתהפך המסך שבמלכות והע"ס דאו"י ואו"ח שבראש מתפשטים ממעלה למטה אל הגוף.
וז"ש שבעה, דהיינו חג"ת נהי"מ דז"א, מתפלגין לז' תהומין, כי נכללים זה מזה, ויוצאים ז' פרצופין חג"ת נהי"מ, שיש בכל אחד מהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ, ונמצא שיש בכל פרצוף בחינת מלכות הנקראת תהום, ומהם ז' מלכיות, המכונות ז' תהומות. כל חד בטש בתהומא דיליה, כל אחד מכה בתהום שלו, דהיינו בהמלכות, ומעלים ע"ס דאו"ח ומלבישים הע"ס דיושר, והם הנקראים ע"ס דראש. ואח"ז, ואבנין מתגלגלין בגו תהומא, ועייל ההוא נהורא באינון אבנין ונקב לון ומיא נפקו בהו, והאבנים דהיינו המסכים שבז' המלכיות מתהפכים תוך המלכות, דהיינו שמתהפכים להאיר ממעלה למטה כנ"ל, ונכנס האור באלו האבנים, שהן המסכים, ונוקב אותן, והמים יוצאים דרך הנקבים. וענין התהפכות האור להאיר ממעלה למטה, נבחן, כמו שהאור נוקב את המסך המעכב עליו שלא יתפשט למטה ושקעין כל חד וחד על תהומא, והמים יורדים ושוקעים כל אחד על תהום שלו. פירוש. שהתהום של כל אחד ואחד שהיא המלכות, מתפשט מניה וביה לעשר ספירות ממעלה למטה, והמים, שהם האור, יורדים ושוקעים בהם עד שבאים להמלכות שלהם, ומסתיים האור שם. (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה אות כ"ז בא"ק, וכן הוא בכל המדרגות) וחפייא לתרין סטרין, והמסך מכסה לב' צדדים של התהום, שהוא המלכות, דהיינו לסטרא דחסד של המלכות שהוא מחזה ולמעלה שלה, ולסטרא דמדת הדין של המלכות שהוא מחזה ולמטה שלה כנ"ל בדבור הסמוך, וע"כ יש לו לז"א נ' זיני נהורין, אבל הנוקבא, חסרה מסטרא דמדת הדין שלה ואין לה אלא חד סטרא, שהוא סטרא דחסד, שמחזה ולמעלה, כמ"ש לעיל בדבור הסמוך, וע"כ אין לה אלא מ"ה זיני נהורין. ונתבאר סדר אצילות של ז"א, שהוא בב' סטרין של המלכות.