זהר

רסח) א"ר יהודה, ח"ו, בשעתא דאמר קב"ה, אנכי ארד עמך מצרימה, ס"ד דשכינתא תיחות עמיה בההיא שעתא ממש, אלא, בשעתא דהות ירידה לבנוהי, נחתת שכינתא, הה"ד, אנכי ארד עמך מצרימה, ואנכי אעלך גם עלה, כל זמנא דיהוי לך עלייה, כביכו"ל עלייה אית לי, ובשעתא דיהוי לך ירידה, כביכו"ל אנכי ארד עמך. ועד דמית יוסף וכל אחוי, והות לון ירידה, קמת שכינתא ונחתת עמהון, כמה דנחתו אלין, כך נחתו אלין.

פירוש הסולם

רסח) א"ר יהודה ח"ו וכו': אר"י, לר' יוסי ב"ר יהודה, חס ושלום, בשעה שאמר הקב"ה אנכי ארד עמך מצרימה, שיעלה על דעתך שהשכינה ירדה עמו בשעה ההיא ממש, שר' יהודה חשב, שכונת ריבר"י, הוא, שמיד בבואם מצרימה, היו בבחינת בני יעקב, דהיינו בירידה, אלא בשעה שהיתה ירידה לבניו ירדה השכינה, ז"ש, אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, שפירושו, כל זמן שתהיה לך עליה, כביכול, יש גם לי עליה ובשעה שתהיה לך ירידה, אנכי ארד עמך. ואחר שמת יוסף וכל אחיו, והיה להם ירידה, עמדה השכינה וירדה עמהם, כמו שירדו אלו, דהיינו בני ישראל, כך ירדו אלו, דהיינו השכינה ומרכבותיה.