זהר

רסח) ואי תימא, הא יוסף דנטיר ליה על כלא, אמאי אתקבר בינייהו. אלא תנינן, כתיב היה היה דבר ה' אל יחזקאל בן בוזי הכהן בארץ כשדים על נהר כבר, והא תנינן, דשכינתא לא שריא אלא בארעא דישראל, אמאי הכא שכינתא. אלא על נהר כבר כתיב, וכתיב ותהי עליו שם יד ה'. אוף הכא, יוסף במיא אתרמי ארונא דיליה, אמר קב"ה, אי יוסף אסתלק מהכא, גלותא לא אתקיים, אלא תהא קבורתיה באתר דלא יסתאב, ויסבלון בני ישראל גלותא.

פירוש הסולם

רסח) ואי תימא הא יוסף וכו': ואם תאמר, הרי יוסף ששמר בריתו יותר מכל, למה נקבר ביניהם במצרים. ומשיב, אלא למדנו, כתוב, ​היה היה דבר ה' וגו'. והרי למדנו שהשכינה אינה שורה אלא בארץ ישראל, ולמה נגלה כאן השכינה. ומשיב, אלא על נהר כתוב, שהמים אינם מקבלים טומאה ואינם כארץ העמים, וכתוב, ותהי עליו שם יד ה', שהיא השכינה. אף כאן יוסף, הארון שלו נשלך אל המים. אמר הקב"ה, אם יוסף יסתלק מכאן לא יתקיים הגלות, שישראל לא יכלו לסבול, אלא שתהיה קבורתו במקום שלא יטמא, ויסבלו בני ישראל הגלות.