זהר

רסז) מאי קשתי, כמה דאתמר ביוסף, דכתיב ותשב באיתן קשתו. בגין דיוסף צדיק אקרי, ובגין כך, קשתו: דא ברית דקשת, דאתכליל בצדיק, דברית, דא בדא אתאחיד. ובגין דנח, הוה צדיק, קיימא דיליה קשת.

פירוש הסולם

רסז) מאי קשתי וכו': שואל, מהו קשתי. ואומר שהוא כמו שנאמר ביוסף, ​ותשב באיתן קשתו. שקשתו הוא מלכות, אלא משום שיוסף נקרא צדיק, שהוא בחינת יסוד, ומשום זה, הקשת שלו הוא ברית דקשת, דהיינו יסוד דמלכות. כי ברית הוא יסוד, וקשת מלכות, כי נכלל בצדיק, כי ברית זה, יסוד, נתאחד בזה בהקשת. פירוש. קשת הוא מלכות, כמ"ש הזהר (ויחי  אות תשע"ו) על הכ' ותשב באיתן קשתו, ששואל שם, מהו קשת, ומשיב, דא בת זוגו. דהיינו מלכות, שהיא בת זוגו דיסוד. אלא שמסתפק כאן, כיון שהכתוב אומר כאן, וראיתיה לזכור ברית עולם, הרי משמע שהקשת הוא ברית, שהוא יסוד. וע"כ שואל כאן, מהו קשתי. ומשיב, קשתו, דא ברית דקשת, כלומר, לא מלכות ממש אלא יסוד דמלכות, כי על ידי מיתוקה של המלכות בהבינה נאבדה בחינת עצמותה דמלכות, כי נגנזה ברדל"א, וא"א יצא בט"ס הסר מלכות, אלא עטרת יסוד, הוא המלכות שלו, וה"ס נקודה דמפתחא (לעיל בהקדמת הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב ד"ה ב' ע"ש) ועטרת יסוד נבחנת כמו יסוד דמלכות, ומלכות דמלכות חסרה. וז"ש דאתכליל בצדיק, שע"כ הוא רק יסוד דמלכות, משום שנכללה בהיסוד שנעשית לעטרת יסוד, דברית דא בדא אתאחיד, שהיסוד שנקרא ברית נתאחד בהקשת, וע"כ נקרא גם הקשת בהכתוב בשם ברית, דהיינו לזכור ברית עולם, כי ובגין דנח הוה צדיק, קיימא דיליה קשת, כי משום שנה היה צדיק, נעשה הברית שלו בסוד הקשת, כי נכלל בו. וע"כ קוראו הכתוב בשם ברית. ובזה תבין מ"ש לעיל (בראשית א' דף ע"ה אות ע') אשר הקשת זה חי עלמין בענן דא מלכות. כי הקשת נבחן ליסוד דמלכות, וע"כ אומר עליו חי עלמין, וענן נבחן למלכות דיסוד, וע"כ אומר עליו דא מלכות. ושיעור הכתוב את קשתי נתתי בענן, פירושו, שנתן יסוד דמלכות במלכות דיסוד, ונמתקו זה בזה בסוד מפתחא כנ"ל, ואז מתגלים עליה כל המוחין לקיום העולם, וז"ש ​וראיתיה לזכור ברית עולם.