זהר

רסז) ואינון קליפין, אינון רשימין בד' אברים דגופא. בריאה, תמן ליחא, דמינה אשתכחו סרכות דריאה, רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ותמן רוח חזק מפרק, דדפיק בכנפי ריאה דב"נ, והאי איהו רוחא דאסעיר גופיה דב"נ, מה דכפף ליה אליהו תחותוי, וסליק לעילא ביה. הה"ד, ויעל אליהו בסערה השמימה. והאי דפיק על ריאה, דשותה כל משקין. ובהון, ורוח אלהים מרחפת על פני המים, האי איהו קליפה לרוחא דקודשא. לשמאלא, רוח סערה, עלייהו אתמר, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.

פירוש הסולם

רסז) ואינון קליפין אינון וכו': ואלו ד' קליפות הן רשומות בד' אברי הגוף: בריאה, ששם לחות, שממנה נמצאות סרכות הריאה, המדביקות כנפי הריאה זו לזו, ומחלישות אותה. ועליה כתוב רגליה יורדות מות שאול צעדיה יתמוכו. ושם רוח חזק מפרק הרים, הדופק בכנפי הריאה של האדם וזה הוא רוח המסעיר גופו של אדם. שהוא הקליפה הראשונה שנקראת ביחזקאל רוח סערה, והוא הרוח שאליהו כפף אותו תחתיו, ועלה בו למעלה. ז"ש, ויעל אליהו בסערה השמימה. ורוח זה דופק על הריאה השותה כל מיני משקים. ובהם, ​ורוח אלקים מרחפת על פני המים, זה הוא קליפה לרוח הקודש. לשמאל, רוח סערה עליהם נאמר, לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו.
ביאור המאמר. הנה הכתוב אומר. וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון, ענן גדול, ואש מתלקחת, ונגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל, מתוך האש, ומתוכה דמות ארבע חיות וגו'. הרי שהכתוב מונה כאן ד' קליפות. שהם, רוח סערה, ענן גדול, אש מתלקחת, ונגה וגו'. ואח"כ אומר שבתוך ד' קליפות אלו, יש ארבע חיות, אריה שור נשר אדם. והוקשה לו למה נמצאות ד' חיות הקדש בתוך ד' הקליפות, וז"ש (באות רס"ג) לעילא באילנא דחיי שהוא ז"א דאצילות, לית קליפין וכו', אין קליפות על ד' חיות שלו. לתתא אית קליפין במטטרון וכו'. כי ד' חיות דמטטרון נמצאים בתוך ד' קליפות הנ"ל.
וכדי להסביר לנו ענין ד' קליפות הללו, הוא משוה אותן לד' קלי': ​תוהו, ובהו, וחושך, ורוח אלקים, שבמעשה בראשית, ולד' דאליהו, שהם: רוח גדולה וחזק מפרק הרים, רעש, אש, קול דממה דקה. ולד' קליפות דחטה, מוץ תבן סובין מורסן. ולד' קליפות דאגוז שבתוכם ד' מוחין דאגוז. כי המוח שבאגוז מפוצל לד' חלקים. ומביא כל אלו ההשואות, כדי שיבא זה וילמד על זה.
והנה אלו הד' שבמעשה בראשית, והד' דיחזקאל, והד' דאליהו, כבר בארנו אותם מה ענינם, והשואתם זה לזה, לעיל (בראשית א' מאות י"ז עד אות כ"ח באורך) וע"ש היטב, כי אין להכפיל כאן האריכות הזאת. ותמצית הדברים, כי כמו בתחילת אצילות העולמות יצאו ד' בחינות שהם: צמצום א', והמסך דצמצום א', וצמצום ב', והמסך דצמצום ב'. כן בכל פרט ופרט הנבררים מז' מלכים דנקודים, יוצאים בהם אלו ד' בחינות. והם הד' דמעשה בראשית, והד' דיחזקאל, והד' דאליהו. כי צמצום א', נקרא במעשה בראשית, תוהו, וביחזקאל נקרא רוח סערה. ובאליהו נקרא רוח גדולה וחזק מפרק הרים, ובחטה, נקרא מוץ. ובאגוז, נקרא ירוק. והמסך דצמצום א', נקרא במע"ב, בהו. וביחזקאל, ענן גדול. ובאליהו, רעש. ובחטה, נקרא תבן. ובאגוז נקרא קליפה לבנה. וצמצום ב', נקרא במע"ב חשך. וביחזקאל, אש מתלקחת. ובאליהו, אש. ובחטה, סובין. ובאגוז, קליפה המתדבקת במוח. והמסך דצמצום ב', נקרא במע"ב תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. וביחזקאל, נקרא נוגה וחשמל. ובחטה, נקרא מורסן, דהיינו פסולת הקמח הדקה מאד, (חלה ב') ובאגוז, נקרא חלל האגוז. ובאליהו, נקרא קול דממה דקה דתמן אתי מלכא.
ונבאר רק אותם הדברים מה שאינם מבוארים שם (בב"א מאות י"ז עד כ"ח). וז"ש (באות רס"ד) לקבל תרין קליפין אלין, שהם תהו ובהו, הם מוץ ותבן דחטה. כי הם קליפות דצמצום א' ומסך דצמצום א', שאין להם שום מגע בט"ס ראשונות, וע"ב אין למוץ ותבן שום מגע עם המוח שהוא החטה. וז"ש (באות רס"ה) קליפה תליתאה, שהיא בחינת צמצום ב', שכבר המלכות עלתה לבינה, ונמתקה במדת הרחמים, ע"כ היא דקיקא, להיותה ממותקת, לקבל סובין דחטה, דהכא איהו מתדבק בחטה כי כאן עלתה המלכות לבינה, ונחקקה משום זה בכל ט"ס ראשונות. שהם מוח החטה, ונבחן שהדינין שלה נתדבקו בעצם החטה, וז"ש, ולא יכיל לאתפרשא מתמן עד דטחנין וכו' אתברר פסולת דאיהו סובין עד דישתכח הלכה סולת נקיה, דהיינו שצריכים להעלות מ"ן להמשיך הארת ע"ב ס"ג דא"ק, להוריד את המלכות מן הבינה למקומה, שאז מתגלים הג"ר דבינה, שה"ס סולת נקיה. וז"ש, ובזמנא דאגוזא איהי רכיכא, דהיינו שאור החסדים מאירים בה המכונים מים. אתפרש ההוא קליפה ממוחא דאגוזא בלי קשיא. אבל אם אין לה חסדים קשה להוריד המלכות מן הבינה, וז"ש ובזמנא דאגוזא איהי יבשה, דהיינו בלי חסדים, קשה לב"נ וכו'. אמנם המשכת החסדים אינה נעשית אלא בסוד המסך דצמצום ב', שהיא קליפה רביעית. וז"ש, רביעאה, תהום, חלל דאגוזא ביה קול דממה דקה תמן קא אתי מלכא, כי רביעאה שה"ס המסך דצמצום ב', ששם כבר נמשכים חסדים, אז אפשר להוריד המלכות מבינה, שיתגלו הג"ר, שה"ס המלך. וז"ש, תמן קא אתי מלכא, ששם ראוי שתתגלינה הג"ר. שה"ס, ארבע חיות הקודש, המכונים ארבע מוחין דאגוזא.
והנך מוצא שד' קליפות, הם ד' מדרגות המכונים גילוי הג"ר. כי בצמצום א' נעלמו כל האורות, והמסך הנקרא בהו, המשיך חסדים על צמצום א'. ושם עד אין התחלה לקיום העולמות (כמ"ש בב"א דף ז' ד"ה וכבר) עד שבאה קליפה הג' שהיא מסוד עלית המלכות לבינה, ובזה נעשה התחלה ואפשרות ליציאת ג"ר (כמ"ש שם) ואח"כ כשיצא המסך דצמצום ב' בחסדים, שנקרא קול דממה דקה, אז אפשר להוריד המלכות מבינה ולגלות הג"ר. שז"ס תמן קא אתי מלכא. ואז אחר שיורדת המלכות מבינה, מתגלות הג"ר, בסוד ג' קוין ומלכות המקבלת אותם, המכונים ארבע חיות. הרי שד' הקליפות אינן אלא ד' מדרגות בזו אחר זו, עד שמתגלות החיות. וע"כ הן נבחנות שד' הקליפות מלובשות זו בזו עד שבפנימיותן מתגלות ועומדות ארבע חיות.
וז"ש (באות רס"ז) ואינון קליפין אינון רשימין בד' אברים דגופא, שהם ריאה, לב, כבד וטחול. שריאה, היא קליפה עליונה שה"ס המסך דצמצום ב'. וה"ס הסרכות שבריאה, כי הלחות שבריאה, ששותה כל מיני משקין ה"ס בינה, אשר רוח סערה דצמצום א' דופק עליהם, ומתערבת המלכות דרוח סערה, בבינה, ונעשה בבינה סרכות, שה"ס מסכים דצמצום ב'. וז"ש בריאה תמן ליחא דמינה אשתכחו סרכות דריאה, שרגליה יורדת מות וגו'. כלומר מבסיום שלה יש מלכות דמנעולא שממנה המות, אבל הסרכות עצמן הן ממותקות במדת הבינה. ומפרש, כיצד נעשות הסרכות, וז"ש ותמן רוח חזק מפרק וכו' והאי איהו רוחא דאסעיר וכו', דהיינו רוח סערה, שה"ס המלכות דצמצום א', והאי דפיק על ריאה דשותה כל משקין ומתערב רוח סערה במים דבינה ונעשו סרכות. וז"ש, ובהון ורוח אלקים מרחפת על פני המים, שה"ס המסך דצמצום ב' (כמ"ש בב"א מאות י"ז עד אות כ"ח) הא' איהו קליפה לרוחא דקדושא, כלומר, אחר שהוסרה קליפה זו, מתגלה רוח הקדש, שה"ס הג"ר. ומקום הקליפה דמלכות דצמצום א' שנקראת רוח סערה, הוא בלב, וז"ש, לשמאלא, דהיינו הלב שהוא לשמאלה של הריאה, רוח סערה, שוכן בה רוח סערה דצמצום א'. עלייהו אתמר, לב חכם לימינו, שמקבל בחינת מסך דצמצום ב', שה"ס ורוח אלקים מרחפת, מן הריאה שהיא לימין הלב. ולב כסיל לשמאלו, שיש בה רוח סערה. שאינו ראוי לקבל אור.