זהר

רסז) ובעי בר נש בההוא ערב שביעית, למעבד עבידתא דארעא, באינון עשר נטיען אשתלימו בה, דתתיחד האי ארעא בהו, ולא תתפרש מנייהו, ותתקרי אף היא נטיעה, נציבו דנצב קב״ה, בגין דלא יתמנע מינה ההוא טיבו, דאית לה עם בעלה נייחא בשביעית.

פירוש מעלות הסולם

רסז) ובעי בר נש וכו׳: וצריך האדם בערב שביעית ההוא, דהיינו ביסוד, שהוא שנה הששית לעשות עבודת הארץ שאותן עשר הנטיעות נשלמות בה, שתתייחד אותה הארץ היינו המלכות עמהן ולא תתפרש מהן ותקרא גם היא נטיעה. נטע שנטע הקב״ה כדי שלא ימנע ממנה אותו הטוב שיש לה עם בעלה מנוחה בשביעית. ואין להקשות הלא כתוב בספר יצירה עשר ולא אחד עשר וכנראה מכאן לכאורה שישנן עשר נטיעות מלבד המלכות. התשובה היא, מפני שחושב עטרת היסוד לנטיעה בפני עצמה לפני תקון המלכות, ואז עטרת היסוד משמשת במקום המלכות עצמה, ולאחר תקון המלכות נחשבת עטרת היסוד ליסוד.