זהר

רסז) הדרא דכנתא לויתן, לקבל חלב טמא, ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אבל עקרב פוסק. שרף, איהו מרה קטרוגא דריאה, בגין דמרה איהי שריפת כל גופא.

פירוש מעלות הסולם

רסז) הדרא דכנתא לויתן וכו׳: הדקין שהם מסביב הכנתא, הם נקראים לויתן, נגד החלב הטמא, שיש שם, שגם החלב הטמא הוא כמו דם הטמא בסוד ג״ר דקו שמאל ועליו למדנו (ברכות ל:) אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסוק בתפלתו, אבל עקרב פוסק שהוא שרף הוא מרה המקטרג של הריאה, משום שמרה היא שורפת את כל הגוף.
פירוש: הנחש הוא הכולל של ג׳ הקליפות שנעשו עם התקון של הצמצום ב׳ בסוד שתוף מדת הרחמים בדין, שעלתה המלכות המסיימת מתחת רגלי א״ק אל מקום בינה שבגוף שהוא החזה היינו בשליש העליון של תפארת, כי תפארת היא בינה דגוף כנודע שחג״ת נחשבים לכח״ב, ונעשה הסיום במקום החזה. וב׳ השלישים התחתונים דתפארת ונהי״מ שהם בינה ז״א ומלכות דגוף נעשו לבחינת חלל פנוי, בלי אור, ונודע בסו"ה אמלאה החרבה שלא נבנית צור אלא מחורבנה של ירושלים, כי הקליפות נבנות מן החסרונות שבקדושה, ולכן נעשה כנגד בינה ז״א ומלכות, ג׳ קליפות: המרומזים בסופי תבות שלהם במלת נחש רוח סערה נגד המלכות, וענן גדול נגד ז״א, ואש מתלקחת נגד בינה. וע״י המשכת המוחין דג"ר בתקון הקוים מתבטלת אחיזתם, ועליהם כתוב בזהר (ב״א אות קצ״ט) אי חיוויא בעי לקטרגא לצלותא, צריך למעבד ליה קירטא עיי״ש.
וזה אומרו הדרא דכנתא לויתן שיש להם צורת נחש עקלתון, לקבל חלב טמא שהם ג׳ הקליפות הטמאות המרומזים במלת נחש, המעוררים המשכת הג״ר דשמאל שהוא נקרא חלב טמא, ויש להכשירם ע״י נקור וחטוט, שה״ס תקון המשכת המוחין בדרך ג׳ קוים אשר ע״י המסך דחיריק שבקו האמצעי ממעטים את הקו השמאל מג״ר דחכמה לו"ק, ונכלל בחסדים של הקו הימין, ועליה אתמר אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק מתפלתו אלא אדרבה יתחזק לעורר את התקון להכניעו ולהיות בטוח שיגמור את היחוד בשלימות ונצחון.
אבל עקרב פוסק שרף איהו מרה שהוא בסוף הדינים דשמאל שמתגלה הקליפה ממנעולא הנקראת חטאת ומות בסו"ה לפתח חטאת רובץ, וקליפה זו ה״ס המרה הנתלית בכבד, כי הכבד הוא דינים דשמאל הנקרא סמא"ל ומלאך המות, ובאחריתו מתגלה המרה כנ״ל, בסו״ה ואחריתה מרה כלענה שהיא החרב של המלאך המות, שה״ס דינים דמנעולא, איהו מרה קטרוגא דריאה, כי הריאה ה״ס בינה דמלכות הנושבת בחסדים, והמרה ה״ס עקרב שהוא הקליפה העוקרת כל התקונים הנעשים ע״י המתקת המלכות בבינה בסו״ה ותלכנה שתיהן, בגין דמרה איהי שריפת כל גופא, שמגלית הדינים של המלכות דצמצום א׳ שאינה ראויה לקבל שום אור ובכל מקום שהיא מתגלית האורות החיים מסתלקים ולכן עקרב פוסק שנאמר וחי בהם ולא שימות בהם (עיין לעיל תקון י"ח אות קל״ח).