זהר

רסו) על האדם, דא שפיכות דמים, כד"א, באדם דמו ישפך, ודא מרה, חרבא דמלאך המות, כד"א ואחריתה מרה כלענה, חדה כחרב פיות. לאמור, דא גלוי עריות, ודא טחול. עליה נאמר אכלה ומחתה פיה וגו' דטחול לית לה פומא וערקין, ואתשקיא מעכירו דדמא אוכמא דכבד, ולא אשכחנא ליה פומא, ודא איהו אכלה ומחתה פיה וגו'. כל שופכי דמים ממרה אנון, דערקין דדמא דלבא, מיד דחזאן מרה, כלהון ברחין קדמה.

פירוש הסולם

רסו) על האדם, דא שפיכות דמים, כד"א ​באדם דמו ישפך: על האדם, הנאמר בהכתוב הזה, רומז על איסור שפיכות דמים הכלול בעה"ד, כמו שנאמר, באדם דמו ישפך. כלומר שלומד גזרה שוה, כאן כתוב האדם, ושם בשפיכות דמים כתוב האדם, מה שם שפיכות דמים אף כאן שפיכת דמים. ודא מרה, חרבא דמלאך המות, כד"א ​ואחריתה מרה כלענה חדה כחרב פיות, וקליפות שפיכות דמים שוכנת במרה, והיא החרב של מלאך המות שממית בה בני אדם כמ"ש (ע"ז כ:) ​וטפה של מרה תלויה בחרבו של מלאך המות, ממנו מת וכו'. וכן אומר הכתוב ואחריתה מרה כלענה.
לאמור, דא גילוי עריות: לאמור האמור בהכתוב הזה, רומז על איסור גילוי עריות הכלול בעצה"ד, ודא טחול, עליה אתמר אכלה ומחתה פיה וגו' דטחול לית לה פומא וערקין ואתשקיא מעכירו דרמא אוכמא דכבד וכו' וקליפת גילוי עריות שוכנת בטחול, עליו נאמר ​אכלה ומחתה פיה וגו' כי אין בטחול פה ועורקים לשתות בהם, והוא שותה מדם שחור שבהכבד אע"פ שלא נמצא בו פה. וז"ש אכלה ומחתה פיה וגו'.
כל שופכי דמים ממרה אינון, דערקין דדמא דלבא מיד דחזאן מרה, כלהון ברחין קדמה: כל שופכי הדם באים מהקליפה השוכנת במרה וע"כ עורקי הדם שבלב כשרואים טפה של מרה מיד כולם בורחים מפניה. כלומר, על דרך שאמרו חז"ל (ברכות סא:) ​הכבד כועס ומרה זורקת בו טפה. כי אז בורחים הדמים שבכבד וכעסו מתקרר. ואומר שבריחה זו היא מטעם שקליפת שופכי דם אדם שוכנת במרה, ע"כ הדמים יראים ובורחים מפניה