זהר

רסו) אלא מלה הכא, ולא ידענא בה, ולא זכינא בה, עד דאתא רבי אלעזר ודרש, אברכה את יי' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכתיב אברך את יי' אשר יעצני. מאן דאצטריך ברכתא מן תתאי. את, דהא אתאחד בהו כשלהובא בפתילה. ודוד דהוה ידע דא, אמר אברכה את. אמר ההוא רשע, ההוא דרגא דלהון, אחיד בהו, בגין ברכאן דלהון, דקא מברכין ליה בכל יומא. חילא אית לך לברכא לההוא דרגא, ותעקר לה מנייהו ודא הוא כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו' ובדא ניכול בהו. תברך לההוא דרגא ותילוט לפתילה. ועל דא אמר, ואנכי אקרה כה, אעקר לה מנייהו, דלא יתאחד בהו.

פירוש הסולם

רסו) אלא מלה הכא וכו': ומשיב, אלא יש דבר כאן, ולא ידעתי בה, ולא זכיתי בה, עד שבא ר' אלעזר ודרש, אברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. וכתוב, אברך את ה' אשר יעצני. מי הוא שצריך ברכה מן התחתונים. הוא את, שהיא מלכות, שהיא מתאחזת בהם, בישראל, כשלהבת בפתילה. ודוד שהיה יודע זה, אמר, אברכה את, אמר אותו רשע, לבלעם, מדרגה ההיא שלהם, שהיא מלכות אחוזה בהם, משום הברכות שלהם שהם מברכים לה בכל יום. ואם כן, כח יש לך לברך אותו המדרגה ותעקר אותה מהם. וזהו, כי אשר ידעתי את אשר תברך מבורך וגו'. דהיינו שגם הוא יכול לברך המלכות שנקראת את ובזה נוכל להם. תברך את המדרגה ההיא ותקלל את הפתילה שהם ישראל, שהמלכות אחוזה בהם כשלהבת בפתילה. וע"כ אמר ואנכי אקרה בה, שאעקר המלכות הנקראת כה, מהם, שלא תתאחד בהם.