זהר

רסו) מן המצר קראתי י״ה, מאי קא מיירי אלא דוד, כל מה דאמר הכא, על תקונא דדיקנא דא קאמר. מן המצר קראתי יה, מאתר דשארי דיקנא לאתפשטא, דהוא אתר דחיק, מקמי פתחא דאודנין מעילא, תחות שערי דרישא. ובג״כ אמר י״ה י״ה תרי זמני. ובאתר דאתפשט דיקנא, ונחית מאודנוי, ושארי לאתפשטא, אמר יי׳ לי לא אירא, דהוא אתר דלא דחיק וכל האי אצטריך וכו', דוד לאכנע תחותיה מלכין ועמין, בגין יקרא דדיקנא דא.

פירוש הסולם

רסו) מן המצר קראתי וכו׳: שואל, תקון הא׳ שנקרא, מן המצר קראתי יה, מה זה אומר, למה נקרא כך. ומשיב, אלא דוד, כל מה שאמר כאן, דהיינו, כל שאר ח׳ תקוני דיקנא, אמר על תקון זה של הדיקנא הראשון, מן המצר קראתי יה, היינו ממקום שהדיקנא מתחיל להתפשט שהוא מקום צר, למעלה לפני פתח האזנים תחת שערות ראש. כלומר, ששם השערות קצרות והשטח צר, שמורה על מדת הדין שיש בדיקנא וע״כ נקרא, מן המצר, ומשום זה, אמר יה יה ב׳ פעמים, דהיינו בתקון א׳ ובתקון ב׳, מטרם שמתחיל הדיקנא להתרחב. כי י״ה מורה שהשם חסר ו"ה. אלא במקום שנתפשט הדיקנא, שירד מאזניו ומתחיל להתפשט, דהיינו בתקון הג', אמר, הויה לי לא אירא דהיינו שם שלם י״ה ו״ה, משום שהוא מקום שאינו צר. ולפיכך כל התקונים באים להמתיק הדין שבתקון הא׳, שהשם אינו שלם בו. וכל אלו התקונים היה צריך דוד כדי להכניע תחתיו מלכים ועמים על ידי היקר של דיקנא זה.