זהר

רסו) ואי בר נש עביד באינון פירין סחורתא, האי דאתרא דעניותא, מנע מניה ברכאן, בג״כ מנע מניה ברכאן. ובעי בר נש לאחזאה בהאי ארעא קדישא דקב״ה, אית ליה נייחא בבעלה, וקב״ה יהיב לחם להאי כ״ל. וכ״ל לההוא אתרא דאקרי בש״ר מבשרי, ולית לה נהורא מדילה אלא הנהו ספיחי דשתיתאה, דאזדרעו בה ממילא.

פירוש מעלות הסולם

רסו) ואי בר נש וכו׳: ואם אדם עושה סחורה באותם הפירור: של שביעית, שזה מקום של עניות ומנע מעצמו ברכות כי מלכות צמצמה את עצמה לא לקבל, ולכן היא דלה ועניה ולית לה מגרמה כלום. ומשום זה היא מונעת ממנו מזה שעושה סחורה בפירות שביעית, ברכות. וצריך אדם לראות בארץ הקדושה הזאת של הקב״ה שיש לה מנוחה בבעלה היינו ז״א, והקב"ה שהוא ז״א נותן לחם לכל הזה, שהוא יסוד, וכל נותן למקום ההוא שנקרא בשר מבשרי היינו מלכות שאין לה אור משלה, אלא אותם הספיחים של השנה הששית, הנזרעים בה ממילא.