זהר

רסה) ולבתר נפקו אתוון וברו עלמא לעילא ותתא. בעלמא דיחודא, ובעלמא דפרודא, ואתקרון הרי בתר, טורי דפרודא דמשתקיין. כד סטרא דדרום שארי לקרבא בהדיה, וכדין מיא נגדין, ובחילא דא דעילא, נגיד, כלא הוא בחידו.

פירוש הסולם

רסה) ולבתר נפקי אתוון וכו': ואח"כ יוצאות האותיות משם מ"ב שבז"א, שה"ס עשרה מאמרות ול"ב אלקים דמעשה בראשית. שביחד הס מ"ב, המאירים בז"א, ובוראים העולם, שהוא המלכות, למעלה ולמטה, שה"ס נקודת החולם החוצה את המלכות לשנים, שכו"ח שלה נשארו למעלה, ובינה ותו"מ שלה ירדו למטה לעולם הבריאה, בעולם היחוד, שכו"ח שלה נשארו בעולם היחוד שהוא אצילות, ובעולם הפירוד, שבינה ותו"מ שלה ירדו לעולם הבריאה שהוא עולם הפירוד. ואח"ז חזרו ועלו בינה ותו"מ, מבריאה לאצילות בסוד נקודת השורק, ואז נקראים הרי בתר. כי הבינה ותו"מ אחר עליתם לאצילות נפרדו מן הימין, שהוא כתר וחכמה, שנעשו ביניהם מחלוקת, ודומים כמו שנתבתרו זה מזה, והם הרי הפירוד הנשקים כאשר צד דרום, שהוא קו ימין, מתחיל לקרב אליו, אל קו השמאל, ואז נוזלים מים, והרי דפרודא שהוא קו השמאל נשקים. ובכח זה שלמעלה שבז"א נמשכים המים. והכל הוא בשמחה.