זהר

רסה) ויהבין פתקא למלאך המות לקטלא לון, ולנטלא רוחיהון, והואיל ומשכונין עילאין, וטבין דבני נשא בידוי דקב"ה, פקיד למטטרו"ן, דיהון בנוי דההוא בר נש ואתתיה בפקדונא דיליה. ובגין דאסור למשכנא לון, משכונין על משכונין, לא ימיתון.

פירוש הסולם

רסה) ויהבין פתקא למלאך וכו׳: ונותנים כתב למלאך המות להרוג אותם ולקחת הרוח שלהם. וכיון שערבונות העליונים, דהיינו נשמות התחתונים שנלקחים שם לערבון בכל לילה, בסו"ה בידך אפקיד רוחי. והטוב של בני אדם, הם ביד הקב"ה, הוא מצוה למטטרון, שבניו של אותו האיש, שלקחו את נשמתו לערבון ולא השיבו לו, ומת, ואשתו, יהיו בפקדון ביד מטטרון. ומשום שאסור לקחת ערבון על ערבון, דהיינו, כיון שכבר לקחו הערבון מאביהם שמת, אין לקחת עוד נשמות הבנים לערבון. לכן שומר אותם מטטרון שלא ימותו. (ועי׳ כל זה להלן במגלת רות דף פ"ט טור א׳ וב׳ דפוס ווארשא).