זהר

רסד) תא חזי, בארבעין ותרין אתוון אתגליף עלמא, ואתקיים. וכלהו עטרא דשמא קדישא. כד מצטרפין, סלקין באתווי לעילא, ונחתין לתתא, מתעטרן עטרין, בארבע סטרי עלמא, ויכיל לאתקיימא.

פירוש הסולם

רסד) ת"ח בארבעין ותרין וכו': בוא וראה, בארבעים ושתים אותיות נחקק העולם, שהוא המלכות, ונתקיים. כיסוי האורות והעלמתם מכונה חקיקה. וגילוי האורות מכונה קיום, דהיינו המוחין המקיימים המדרגה. וכולן הן עטרה של השם הקדוש. כי שם מ"ב ה"ס ג"ר כח"ב שנעשים עטרה למלכות הנקראת שם. כאשר מתחברות, המ"ב אותיות להיות משפיעות, עולים באותיותיו למעלה, בבינה, ששם מתגלים בראשונה, ויורדים למטה, לז"א, ומתעטרים עטרות בו, לד' רוחות העולם שהם חו"ג תו"מ עד החזה, שה"ס ג' קוין ומלכות המקבלתם. ויכול להתקיים, דהיינו לקבל המוחין האלו מבינה, שמתקיים על ידיהם.
פירוש. ג' בחינות יש בשם מ"ב, כמבואר בתק"ז (תקון ס"ט ק"ג ע"ב ע"ש) א) עיקר צורתו, דהיינו המוחין כח"ב שהם באו"א עלאין, שה"ס חכמה. וה"ס ד' אותיות הויה פשוטה, שה"ס כתר, ועשר אותיות שיש בהויה מלאה, שה"ס חכמה, וכ"ח אותיות שיש במילוי המילוי דשם הויה, שה"ס בינה, שביחד, הם מ"ב אותיות. ב) צורת המלך חקוק על חותם, ה"ס ג' הקוין שיצאו בישסו"ת שה"ס בינה, שבאלו ג' קוין דבינה נחתמו כל העולמות, כלומר שדומים להם כמו הצורות שבנחתם הדומות אל הצורות שבחותם. אבל או"א עלאין, אע"פ שהם עיקר המוחין דג"ר, מ"מ אינם נחשבים לחותם, את המוחין של העולמות, והוא משום, שבהם אין הי' יוצאת מאויר שלהם. (כנ"ל ב"א דף רנ"א ד"ה נחית). וסוד שם מ"ב זה, ה"ס ב' שמות אהיה, שיש באהיה אשר אהיה, שהם בגימטריא מ"ב. ג) שם מ"ב בצורת חותם של שעוה. וה"ס ג' הקוין של ז"א, שיורה שיש בו ב' פעולות, א' שהוא נחתם ע"י החותם המקורי שהוא בינה. ב' שהוא חותם את צורות המוחין שבמלכות. כמו שעוה, שאחר שנחתמת, יכולה להיות גם חותם לחתום על דבר אחר. וכל זה כבר נתבאר באריכות לעיל (בראשית א' דף רס"ב ד"ה ויש, ע"ש) ואין להאריך כאן.
וכאן מתחיל בשם מ"ב שבבינה, שה"ס החותם המקורי, ואחריה בשם מ"ב שבז"א, וז"ש סלקין באתווי לעילא, דהיינו בבינה, ונחתין לתתא, דהיינו בז"א. ובדיבור שלאח"ז, מבאר איך האותיות דשם מ"ב שבז"א יוצאות וחותמות את המלכות, ואח"כ (באות רס"ו) מרמז על שם מ"ב שבאו"א.