זהר

רסד) ואי תימא, אמאי בורא, ולא אמרו מאיר מאורי האש. הואיל וקא נהרין מההוא אש, מההוא בוצינא מברכא. אלא כיון דעאל שבתא, כל אינון דרגין דלתתא, וכל אינון דנהרין ושלטין, כלהו עאלין ואתכלילו בהאי שרגא, ואתטמרו ואתגניזו, ואתנטרו ביה, ולא יתחזון ביה, אלא ההוא נקודה בלחודהא, וכלהו אתטמרו בגווה, כל יומא דשבתא.

פירוש הסולם

רסד) ואי תימא אמאי וכו': ואם תאמר, למה בורא מאורי האש ולא אמרו מאיר מאורי האש. ומשיב, שהואיל והם מאירים מאש ההוא של המאור המבורכת, שהוא האש הנמשכת לה מקו האמצעי. (כנ"ל אות רנ"ז ע"ש) אלא כיון שנכנס השבת, אז כל המדרגות שלמטה, שהם ד' מרכבות הנ"ל, וכל אלו המאירים ושולטים מהארת האש הזאת, כולם נכנסים ונכללים בנר ההוא שהוא המלכות, ונסתרים ונגנזים ונשמרים בה, ואינם נראים בה אלא נקודה ההיא לבדה, שהיא המלכות, וכולם נסתרים בה בכל יום השבת.
פירוש. ביום השבת המלכות הוא עם ז"א בזווג פנים בפנים, ואין ניכר בה בחינת שמאל כלל ולא עוד אלא כל המדרגות שנמשכות מבחינת הארת החכמה שלה הנקראת מאורי האש כולן נכללות ונבלעות בח ואינן נראות. באפן שלא נשאר במלכות מבחינתה עצמה, רק עצם הנקודה שבה. וז"ש, ולא יתחזון ביה אלא ההיא נקודה בלחודהא, ועי' כל זה לעיל (בראשית א' אות קכ"ח) שנתבאר זה באורך.