זהר

רסג) אלא ודאי למשה יהבה, ולא יהבה לאחרא. למלכא דהוה בגו עמיה, ולא הות מטרוניתא עמיה דמלכא. כל זמנא דמטרוניתא לא הות עמיה דמלכא, לא מתיאשי עמא ביה, ואינון לא יתבין לרחצן. כיון דאתת מטרוניתא, כל עמא חדאן, ויתבי ברוחצנו. כך בקדמיתא, אע"ג דקב"ה עבד לון נסין ואתין ע"י דמשה, לא מתיאשי עמא. כיון דאמר קב"ה ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם. מיד אתיאשו כלהו, וחדו בפולחנא דקב"ה, הה"ד ויהי ביום כלת משה דנחתת כלת משה לארעא.

פירוש הסולם

רסג) אלא ודאי למשה וכו': ומשיב, אלא ודאי שנתנה למשה, ולא נתנה לאחר, ודומה, למלך שהיה בתוך עמו, ולא היתה המלכה עם המלך. כל זמן שהמלכה לא היתה עם המלך אין העם קובע שישאר אצלם, והם אינם יושבים לבטח. כיון שבאה המלכה שמחים כל העם ויושבים לבטח כך בתחילה, אע"פ שהקב"ה עשה להם נסים ואותות על ידי משה, עוד לא היו קובעים העם, שהקב"ה יהיה עמהם, כיון שאמר הקב"ה, ויקחו לי תרומה, ונתתי משכני בתוככם, מיד קבעו כולם, שהקב"ה יהיה עמהם, ושמחו בעבודת הקב"ה. ז"ש, ויהי ביום כלת משה, שירדה כלת משה לארץ. כי ע"כ כתוב כלת בחוסר ו' להורות על הכלה העליונה שהיא המלכות, שירדה לארץ לשרות בישראל.