פירוש הסולם
רסג)
וקב"ה מסר ליה בידא דמשה, והקב"ה מסר את מטטרון ביד משה, שישתמש עמו בסוד מטה האלקים, כי כשהוא ביד משה הוא מטה, ואינו נעשה לנחש אלא כשאינו ביד משה.
ואיהו אורייתא דבעל פה דביה אסור והתר, ומטטרון ה"ס תורה שבעל פה שיש בה איסור והתר, דהיינו צד טוב וצד רע, כמו מטטרון, שה"ס התורה דבריאה, אבל באצילות
לא יגורך רע, וכל התורה כולה שמותיו של הקב"ה כנודע.
ביאור הדברים, כי כמו שיש דו"נ באצילות שנקראים זעיר ונוקביה, כן יש דו"נ בהנוקבא עצמה, מטעם שכלולה מע"ס. ובחינת הדכר שבה המאיר בה ממטה למעלה, הוא בחינתה עצמה, אמנם בחינת הדכר שבה המאיר ממנה ולמטה לבי"ע דפרודא, הוא נקרא
מטטרון, ונתבאר לעיל (
בהקדמת הזהר דף קכ"ג אות קכ"ב במאמר ב' נקודין, ד"ה ב' תרין) שב' נקודות נתחברו במסך הנוקבא, אחת ממדת הדין ואחת ממדת הרחמים וכשהתחתונים זכאים נמצאת הנקודה דמה"ד גנוזה ואינה נודעת, והיא פועלת מהנקודה דמדת הרחמים ובעת הזאת נמשך הימנה רק חיים וטוב, ואם התחתונים חוטאים, המה מגלים ע"י חטאים את הנקודה דמה"ד שבהנוקבא, ונקודה דמדת הרחמים מסתתרת, ואז נמשך הימנה מות ורע. עש"ה.
ונודע שהדינים שבמסך אינם פועלים ממטה למעלה אלא רק ממעלה למטה, ולפיכך המלאך מטטרון שהוא בחינת הדכר שבה שמהמסך שלה ולמטה, נקרא בשם
מטה, להיותו כלול מב' נקודין הנ"ל שבהמלכות, וכשהתחתונים זכאים הוא מטה כלפי חסד, וכשאינם זכאים הוא מטה כלפי חוב, וכן הוא נבחן שהוא מתהפך מנחש למטה בעת שהתחתונים זכאים, וכשאינם זכאים מתהפך ממטה לנחש. וה"ס מטה האלוהים. כי משה היה משתמש בו במטטרון להאותות והמופתים אשר עשה. וזה אמרו
ואיהו אורייתא דבעל פה, דביה אסור והתר, כי הנוקבא נקראת תורה שבע"פ, ובהנוקבא יש ב' נקודות שמהן נמשכים איסור והתר כנ"ל, ואומר שמטטרון נמשך מב' נקודות הללו.
מיד דמחא ביה בטנרא נטל ליה קב"ה בידיה, ואתמר ביה וירד אליו בשבט למחאה ליה ביה: וכיון שהכה עמו את הסלע, לקח הקב"ה את המטה בידו ונאמר בו
וירד אליו בשבט להכותו עמו:
ושבט איהו יצה"ר חויא וכלא איהו בגלותא מחמת דיליה, ושבט הוא היצה"ר הוא הנחש, וכל הצרות שבגלות הם מחמתו של הנחש, כלומר שהנחש הוא המקור לכל היסורים והעונשים השוררים בגלות. וביאור הדברים תמצא לעיל
(בהקדמת הזוהר דף פ"ו אות ק"ב וכל ההמשך שם בהסולם) ואין להכפיל כאן כל האריכות אשר שם
