זהר

רסא) ת״ח, תחות עגולא דאינון שבכין, דתמן באינון מיין דההוא נביעו דמעיינא, אתרשים נביעו חד, ואתפשט ונפיק לבר, ועאל גו ימא רבא. ורשים ביה ארחא בלבא דימא, ומיניה שתי לויתן, ורוי, וחדי, ואתרבי ברבוייא. וכד נפיק נביעו אחרא, ההוא נביעו אתפשט ואזיל בטמירו, תחות תהומא, לגו ימא בתראה. וכל אינון מים זדונים, ומיין תקיפין, מאיך לון, וכפיף לון, דלא יפקון לחבלא בני עלמא. וסימן הנותן בים דרך ובמים עזים נתיבה.

פירוש הסולם

רסא) ת"ח תחות עגולא וכו׳: חוזר לפרש הכתוב חצים אל הים הקדמוני וגו', בדרך אחר, ובמלים אחרות, בוא וראה, תחת העגול של שבכות האלו (כנ״ל אות רנ״ב) אשר שם, בעזרה, שה״ס הארת הבינה שבמלכות המקולעת עמה, כנ״ל, באלו המים של מעיין הנובע אשר שם, נרשם נביע אחד שמתפשט ויוצא לחוץ, ונכנס לים הגדול, שה״ס מלכות מבחינת החכמה, ורושם בו דרך אל לב הים, ששם שליטת המלכות הממותקת בבינה, שה״ס נקודת המפתחא, וממנו שותה הלויתן, שפירושו תמצא לעיל (בא דף י״א ד״ה פנימיות) ורוה ושמח ומתרבה וגדל ברבוי. שז״ס חצים אל הים הקדמוני, דהיינו לב הים. וכשיוצא נביע אחר, אותו הנביע הולך ומתפשט בסתר תחת התהום, דהיינו תחת מלכות דמפתחא שנקרא תהום, לתוך ים האחרון, שהוא מלכות דמנעולא הגנוזה. וכל אלו מים הזדונים ומים קשים הוא משפיל אותם וכופף אותם, שלא יצאו לחבל בני העולם. והסימן הוא, הנותן בים דרך, שפירושו בלב הים. ובמים עזים נתיבה, שפירושו בים האחרון.