זהר

רסא) ות״ח רזא דמלה, דבכל אתר דאדכר אדם הכא, לא אדכר אלא בשמא קדישא. דהכי אתחזי. משום דלא אקרי אדם, אלא במה דאתחזי ליה. ומאי אתחזי ליה. שמא קדישא. דכתיב וייצר יי׳ אלהים את האדם, בשם מלא, דהוא יי׳ אלהים. כמה דאתחזי ליה ובג״כ הכא לא אדכר אדם אלא בשמא קדישא.

פירוש הסולם

רסא) ות״ח רזא דמלה וכו׳: ובוא וראה סוד הדבר, שבכל מקום שנזכר כאן אדם לא נזכר אלא בשם הקדוש, כלומר, שבאותו פסוק שנזכר בו אדם נזכר בו הויה. משום שכך ראוי להיות, משום שלא נקרא אדם אלא במה שראוי לו. ומה ראוי לו לשם אדם. הוא השם הקדוש הויה. כלומר מטרם שנשלם השם הקדוש הויה, אין המוחין הקרואים אדם מתלבשים בו. שכתוב, וייצר הויה אלקים את האדם, שהויה אלקים ה״ס חכמה ובינה, את האדם, היינו המוחין דצלם דז״א, המכונים אדם. והיינו, בשם מלא שהוא הויה אלקים, כמו שראוי לו לשם אדם. ומשום זה לא נזכר אדם אלא ביחד עם השם הקדוש.