זהר

רנ) כיון דנפק, יהב מתנן לה, בגין דאיהי בביתא, וביתא בידהא. ואינון מתנן דיהב לה, בגין לאסגאה לה רחימותא בבעלה. מכאן אוליפנא אורח ארעא לאושפיזא. וע"ד לבתר דיהב לה מתנן, לאסגאה לה רחימותא בבעלה, ברכא ליה, דכתיב ויברך אלקים את נח ואת בניו ויאמר להם פרו ורבו וגו'. ובג"כ כתיב ברכת ה' היא תעשיר. ודאי כמה דאתמר.

פירוש הסולם

רנ) כיון דנפק יהב וכו': כיון שיצא מהתיבה נתן לה מתנות דהיינו שהקריב קרבן, משום שהיא בהבית והבית בידיה, כלומר המוחין דבית הם רק בידי הנוקבא בלבדה (כנ"ל בדיבור הסמוך) ואלו המתנות שנתן לה, הוא כדי לחבבה על בעלה. מכאן למדנו דרך ארץ לאורח. ליתן מתנות לבעלת האכסניא בשעת יציאתו. וע"כ לאחר שנתי לה מתנות כדי לחבבה על בעלה, ברכה אותו, שנאמר, ויברך אלקים את נח. ומשום זה כתוב, ברכת ה' היא תעשיר, שהוא ודאי כמו שנתבאר אשר ברכת ה' דא שכינתא דאיהי אתפקדא על ברכאן דעלמא. לעיל באות רמ"ח.