זהר

רנ) בתר דמטא להאי ואחת, דהיא אימא דכלא. מכאן שארי לממני בזווגא, ומני ואמר, אחת ושתים. אתת ושלש. אחת וארבע. אחת וחמש. אחת ושש. אחת ושבע. בגין לאמשכא ולנגדא להאי אחת, דהיא אימא עלאה, בדרגין ידיען, לכתרא דאימא תתאה. ולאמשכא נהרין עמיקין מאתרייהו לכ"י. וע"ד, יומא דא תרין נהורין נהרין כחדא, אימא עלאה נהרא לאימא תתאה. ועל דא כתיב יה"כ, כמה דאתמר.

פירוש הסולם

רנ) בתר דמטא להאי וכו': אחר שהגיע אל ואחת הזו, שהיא אמא של הכל, דהיינו בינה, הוא מתחיל למנות מכאן, מבינה, בחבור, וסופר ואומר, אחת ושתים, דהיינו שמחבר בינה עם שתים, שהם חסד וגבורה. אחת ושלש, שמחבר הבינה עם חג"ת. אחת הארבע, שמחבר הבינה עם חג"ת ונצח. אחת וחמש, שמחברה עם חג"ת נ"ה. אחת ושש, שמחברה עם חג"ת נה"י. אחת ושבע, שמחברה עם חג"ת נהי"מ. כדי להמשיך ולהוביל את אחת הזו, שהיא אמא עליונה, דהיינו בינה, במדרגות הידועות, כנ"ל, אל הכתר של אמא התחתונה, שהיא מלכות, ולהמשיך נהרות עמוקים שהם אורות הבינה, ממקומם, לכנסת ישראל, שהיא המלכות. וע"כ ביום הזה מאירים ב' אורות יחד, שהם אמא עלאה המאירה לאמא תתאה, בינה למלכות, וע"כ כתוב יום הכפורים, לשון רבים, כמו שאמרנו. (לעיל אות רכ"ד) .