זהר

רנ) ישראל דהוו בשעבודיהון, הוו מתקרבין להון, ואולפו מנייהו, והוו טעאן בתרייהו, והיינו דכתיב כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו', וכתיב ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. תאנא, בשעתא דהוו מקרבין להון על גבי חקלא, והוו מזמני ההוא דמא, ומקרבי קרבנייהו, הוו מתכנפי כל אינון זינין בישין, וחמאן להון כגוונא דשעירים, כלהו מליין שערא, ומודעי להו מה דאינון בעיין.

פירוש הסולם

רנ) ישראל דהוו בשעבודיהון וכו׳: ישראל שהיו תחת שעבודם של המצרים, היו מתקרבים להם ולומדים מהם והיו טועים אחריהם וז״ש, כמעשה ארץ מצרים אשר ישבתם בה לא תעשו וכמעשה ארץ כנען וגו'. וכתוב, ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וגו'. למדנו, בשעה שהיו מקריבים להם על פני השדה, והיו מכינים את הדם ומקריבים קרבנותיהם, היו מתאספים כל אלו המינים הרעים, והיו רואים אותם כמו שעירים, שכולם היו מלאים שערות, ומודיעים אותם מה שרוצים.