רנט) ונמצא כי בהתקן מוח הבינה, נתקן גם מוח החכמה בל"ב נתיבותיה בהיותם בבינה. והוראת תיקון ל"ב אלקים אלו של מוח החכמה, אחר היותם בבינה, הוא צמיחת ל"ב השינים בפיו של התינוק, בהמשך זמן היניקה כנראה בחוש הטבע, כי מתחילין לצמוח, ובתשלום שתי שנים של יניקה נגמרת צמיחתם. ואמנם היות צמיחתם בשתי שנים של היניקה, שהם כ"ד חדשים, יתחלקו עד"ז.
רנט) תיקון ל"ב אלקים אלו של מוח החכמה אחר היותם בבינה, הוא צמיחת ל"ב השינים. ב' בחי' יש באמא. א', היא בחי' ל"ב אלקים דמעשה בראשית. ב', היא בחי' נ' שערי בינה. וההפרש הוא, כי הארת ל"ב נה"ח דאבא אשר בתוכה, נבחנות לל"ב שמות של אלקים, והוא מעלת החסדים שבה. ובחינתה עצמה מסוד צמצום ב', שה"ת עלתה בעינים ונתחלקה עי"ז לב' פרצופים אמא ותבונה, נבחנת לב' שערי בינה, אשר שער העליון שהוא כתר, הוא אמא עלאה, ומ"ט שערים בתבונה. ואין יכולה לגלות הארתה בשלמות, זולת כשמתחברת ונעשית לפרצוף אחד עם התבונה. הרי שבחי' נ' שערי בינה, מורה על בחינת הגבורות שבה, דהיינו על בחינת הה"ת שעלתה בעינים, וחצה אותה לב' מדרגות בינה ותבונה.
ועד"ז יש ב' בחינות באבא. א', בחינות ל"ב נה"ח, כשהם מאירים ע"י התלבשות בבינה, והוא בעת הקטנות. דהיינו בבחי' הכלים האמצעים דאו"א כשתבונה היא בבחינת נ' שערי בינה חסר א', דהיינו בז"ת, שכל אחת מהן כלולה מכולן, וז"פ ז' הם נ' חסר א'. ואז מצמיחים ל"ב השִנים, שהם בחינת הגבורות המקבלות זווג דהכאה בסוד הכאת שִנים אל שִנים, והם לבנות משום שבאים מהארת החכמה, שהוא לבן. ויש בחינת ל"ב נתה"ח שהם מאירים מתוך בחינתם עצמם, ואז הם ל"ב הויות. וזהו רק בשעה שתבונה עם בינה חוזרות לפרצוף אחד.
וזה אמרו "בהתקן מוח הבינה נתקן גם מוח החכמה בל"ב נתיבותיה בהיותם בבינה". דהיינו אחר שנעשה הזווג בכלים האמצעים דאו"א, שהיא בחי"א, ונתקנת הבינה בבחינת ה"ת בעינים, המוציאה אח"פ שלה למטה ממדרגתה, שאז הוא בחינת נש"ב חסר א', כנ"ל. הנה נתקן בבחינת זו גם מוח החכמה, דהיינו שהוא מאיר בבחי' ל"ב נתיבות החכמה בהתלבשות הבינה בנ' שעריה. וזהו תיקון הא' של ל"ב נתיבות החכמה דאבא, שעי"ז המה נעשים מוכשרים שיוכלו אח"כ בעת הגדלות דז"א, להתגלות בבחי' ל"ב הויות, שה"ס הארת חכמה דז"א דגדלות שנעשה בו למוח חכמה דגדלות.
וזה אמרו "והוראת תיקון ל"ב אלקים אלו של מוח החכמה אחר היותם בבינה הוא צמיחת ל"ב השִנים וכו', ובתשלום שתי שנים של היניקה נגמרת צמיחתם". כלומר, שבחינת ל"ב נתיבות החכמה דקטנות הוא מצמיח השִנים, שע"כ מדגיש ואומר, "והוראת תיקון ל"ב אלקים וכו' ", שמורה על זמן הקטנות. אמנם אינם נצמחים מכח הארת הבינה, אלה מכח הארת החכמה, מבחינת הנתיבות שבה.
וזה אמרו (באות רס"ו) "והנה כמו שנתקן מוח החכמה ע"י החלב, כן מוח הבינה ומוח הדעת, אע"פ שאינו אלא בכללות". דהיינו כנ"ל שאין כאן המדובר מתיקון מוח חכמה דמוחין, רק מבחינות הכללות, שהוא בחינת הקטנות המוכשרת להתפשט אח"כ לבחינת מוחין ממש, כנ"ל (דף א' רכ"ב ד"ה ובאופן). וזהו שממשיך "וזהו פירוש ולבן שִנים מחלב וכו' הל"ב שִנים הרמוז בתיבת ולב"ן, הוא כנגד מוח החכמה. וכנגד מוח הבינה היא נ' של ולבן, להורות כי גם מוח הבינה, נתקן בנ' שערים שלה.וכנגד מוח הדעת הוא ו' של ולבן" וכו'. כמבואר לעיל שענין תיקון נ' שערי בינה, הוא בחינת עלית ה"ת בעינים, החוצה לאמא ותבונה לב' פרצופים. ועד"ז הוא תיקון החכמה, ועד"ז הוא תיקון הדעת, כי כולם נתקנו רק בבחינת הכללות שבהם בלבד, דהיינו באופן שיהיו ראוים להתגלות אח"כ בג' מוחין אלו. והבן.
וזהו אמרו (באות רנ"ט) "ואמנם היות צמיחתם בשתי שנים של היניקה שהם כ"ד חדשים וכו', הנה שליש תחתון עלה למעלה ונדבק ונתחבר עם שארית הת"ת וכו', והנה בהתחלק הת"ת ההוא לב' חלקים, חלק העליון שבו לגופא דאו"א וכו', שהם י"ב גבולי אלכסון וכו', וכללות כולם הם כ"ד" (מאות רנ"ט עד אות רס"ב). פירוש: מתוך עלית נה"י דא"א לחג"ת דאו"א, שנעשה לצורך העיבור דז"א, כדי שאו"א עלאין ישיגו קומת ע"ב דמ"ה, שהוא בחינת ג"ר דא"א, כנ"ל בחלק י"א. שאז נתחלקו ו"ק דא"א, המלובשים תוך או"א, לע"ס שלמות, ע"ד התחלקות ו"ק דז"א לע"ס. אשר ג"ש עליונים דנה"י, עולים ומתחברים עם הג"ש תחתונים דשארית חג"ת, ונעשו לחג"ת בשביל או"א. ושלישים האמצעים ועליונים דחג"ת, עלו ונעשו לג"ר דאו"א, ע"ש. נמצא, שהחג"ת האלו דאו"א דע"ב, כלולים מב' בחינות. מן ג"ש תחתונים דחג"ת שנשארו שם, ומן ג"ש עליונים דנה"י שנתחברו עמהם. ונבחן שג"ש עליונים שנתעלו מנה"י, המה נעשו לג"ר דז"א. וג"ש תחתונים שנשארו בחג"ת מבחינתם עצמם, המה שייכים לבחי' או"א, ולא לז"א.
[כנ"ל בחלק י"א: עי' או"פ מ"ה, או"פ נ, תש' קנ"ב]
ונודע שת"ת נקרא ו', ע"ש שהוא כולל כל הו"ק. שפירושו הוא, כי עיקר ז"א דה"ח היה מצד הכתר רק ספירת נצח. ומצד ע"ב שאור הנצח עלה בו לת"ת, נמצא שעיקר ז"א הוא ת"ת, וב' ספירות חסד וגבורה הן רק התכללות בתוכו מן העליונים. וכן ג' הספירות נה"י הן בחי' התכללות מהתחתונים. אבל עיקרו הוא רק ת"ת בלבד. וע"כ נקרא ת"ת ו', כי הוא הכולל כולם.
ובזה תבין סוד י"ב גבולי אלכסון הכלולים בת"ת, שזה נעשה בעת עלית ה"ת בעינים בזמן צמצום ב', בסוד גבול החדש הנעשה שם בסוד אמת המדה הכלולה מב' ההין יחד בסו"ה ותלכנה שתיהן כנודע, שה"ס המיתוק של מדת הדין במדת הרחמים, ה"ת בה"ר. וז"ס שרמזו ז"ל כל אמתא בריבוע, אמתא ותרי חומשי באלכסונא. כי סוד הגבול מכונה בשם אמה. ומצד צמצום א' מכונה אמתא בריבוע, שה"ס בחינת הד' הכוללת ארבע בחינות. הנקראים חו"ב תו"מ. ובצמצום ב' שעלתה בחי"ד ונכללה בבינה, הנקראת ה' ראשונה, נעשה גבול חדש מסוד בינה בעצמה, ונחשבת לב' ההין ביחד, ונקרא ב' חומשי. וז"ס הפרסא באלכסונא שבאמצעית הפרצוף, הכוללת ב' נקודות חזה וטבור יחד.
גם נודע, שבעת שעלתה ה"ת לעינים, נעשה קו שמאל בכל ספירה וספירה. ונמצא שנעשה ימין ושמאל בכל ו"ק דז"א, שה"ס זכר ונקבה. הרי שתחת שהת"ת היה כלול מו"ק בלבד מטרם צמצום הב', נעשה עתה כלול מב"פ ו"ק שהם י"ב. וכיון ששורש כל זה הוא הפרסא באלכסונא, דהיינו כח הגבול הכלול מב' ההין יחד, ע"כ נקרא אלו י"ב הבחינות שנתחדשו בז"א בשם י"ב גבולי אלכסון, דהיינו על שם השורש, שמשם יצא כל זה.
והנה נתבאר איך הת"ת כולל י"ב גבולי אלכסון. ונמצאהת"ת דא"א, שנעשה בו בחינות כפולות, דהיינו חלק העליון לאו"א, וחלק התחתון לז"א כנ"ל. א"כ יש בו ב' פעמים י"ב גבולי אלכסון. י"ב גבולי אלכסון הכלולים בת"ת השייך לאו"א. וי"ב גבולי אלכסון הכלולים בת"ת השייך לז"א. וז"ש "ונודע כי ו' במילואו הוא כפולה ו"ו, הרי יש בזה חלק התחתון דת"ת דאריך ב' ווין, שהוא ו"ו אחת במילואה כפולה, וכנגדם ב' ווין בחלק העליון" וכו', "ונמצא שהם י"ב גבולי אלכסון למעלה בחלק העליון. וי"ב אחרים בחלק התחתון, וכלולות כולם הם כ"ד". דהיינו כנ"ל, שת"ת הוא ו', כי היא עיקרו דו' קצוות, ויש לו ו' במילוי, דהיינו הקו שמאל שנעשה בצמצום ב', שהוא הו' הב' שבמילוי, שהם מכונים י"ב גבולי אלכסון. ויש י"ב גבולים אלו בחלק העליון דת"ת השייך לאו"א, ויש י"ב השייכים לז"א. הרי כ"ד בחינות, שכל אלו קנה ע"י החלב שיונק בכ"ד חודש מדדים דאמא, ששם ב"ש עליונים דנו"ה שנשארו קבועים בחג"ת דאו"א לתמיד. ולפיכך יונק מהם, הן בחי' י"ב גבולים דבחינת או"א, והן י"ב גבולים דבחינת עצמו. ומשם יצאו כל ל"ב השִנים, כי גם המה שייכים לבחינת האלכסון, אלא ע"י הארת ל"ב נתיבות החכמה, כנ"ל. ולפיכך השִנים מתחלקים ג"כ כמו הת"ת דא"א. אשר יש ט"ז למעלה הקבועים בלחי העליון שהוא בחינת ראש ואו"א. וחצים הב' קבועים למטה בלחי התחתון, שהוא כבר בחינת גוף וז"א. ולהיותם נמשכים מל"ב נתיבות החכמה, אינם נחלקים לי"ב כמו הת"ת, אלא לל"ב כמו החכמה.
וזה אמרו "אמנם לסברת האומר שהם י"ח חדשים של זמן היניקה, הטעם הוא, וכו', חלק העליון שהוא ו' עליונה שלא נתלבשה בז"א אלא באו"א, לא הוכפלה ואינה רק ו' אחת. הרי שב' חלקים אינם אלא ג' ווין שהם י"ח חודש". פירוש: כי נודע שה"ת אינה שולטת לעולם בג"ר דבינה, שהם או"א עלאין כנודע. והוא להיותם בסוד חפץ חסד. לכן אין החלק העליון דת"ת דא"א נבחן בו"ו במילואה, כי ענין המילוי הוא בחינת קו השמאל שנעשה על ידי עלית ה"ת כנ"ל. ועליתה זו אינה שולטת במשהו במקום ג"ר דבינה, שהיא קומת או"א עלאין. וע"כ אין יותר מי"ח בחינות, וע"כ אינה צריך לינק רק י"ח חודש לבד. ודו"ק כי קצרתי. והנה נתבאר דברי הרב מאות רנ"ח עד אות רס"ט [רס"ח].