זהר

רנט) הני סדרין תשעה, כולהו מתנהגי באתוון רשימין, וכל סדרא אסתכי לאינון אתוון רשימין, ומתחברן כלהו, ואמרי שירתא, וכד אינון אתוון פרחי גו אוירא דרוחא דממנא על כלא, כדין אינון נטלי, ושירתא אתבסם וחד את אתבטש מתתא וההוא את סלקא ונחתא ותרין אתוון פרחי עלייהו, והאי את מתתא, סלקא סדרא מתתא לעילא, ואתחבר בהו, ואתעבידו תלת אתוון, כלהו לפום אתוון יה"ו, דאינון תלת גו אספקלריא המאירה. מאילין אתפרשו תלת סדרין, ואינון תרין אתוון, וההוא את דסלקא, מתחברא עמהון ואינון תלת.

פירוש הסולם

רנט) הני סדרין תשעה וכו': אלו תשעה הסדרים מתנהגים כולם באותיות רשומות, כלומר באותיות מסוימות, וכל סדר מסתכל דהיינו לקבל שפע, לאלו אותיות רשומות המתיחסות אליו. וכאשר אלו האותיות פורחות באויר של רוח ההוא הממונה על הכל, אז הן נוסעות, ואות אחת מלמטה מקבלת הכאה, והאות עולה ויורדת, ושתי אותיות פורחות עליו. ואות הזה שלמטה מעלה את הסדר ממטה למעלה ומתחברת בהם, בב' אותיות הפורחות, ונעשו שלש אותיות, שכולן הם על פי האותיות יה"ו, שהן שלש בתוך המראה המאירה, שהוא ז"א, מאלו יה"ו מתחלקים שלשה סדרים, שהן שתי אותיות והאות העולה ומתחברת עמהן, שהן שלש.
ביאור הדברים. כי נתבאר, שתשעה הסדרים שבכל רוח, הם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת. ואומר, שהם מתנהגים באותיות מסוימות, דהיינו על פי תקון קוין. כי נקודות הן בבינה, ואותיות בזו"ן, וע"כ סוד ג' הקוין שבבינה נקראים ג' נקודות: חולם שורק חירק, ובזו"ן הם ג' אותיות.
וז"ש הני סדרין תשעה, שהם חו"ב ות"ת שבכל אחד מהם חו"ב ות"ת, כולהו מתנהגי באתוון רשימן שהם ג' אותיות בבחי' ימין שמאל אמצע, הנמשכות מג' נקודות שבבינה חולם שורק חירק, וכל סדרא אסתכי לאינון אתוון רשימן, שכל סדר וסדר שבט' סדרים מסתכל, דהיינו שמקבל מאות אחת שבג' אותיות, ימין שמאל אמצע, הללו, המיוחסת אליו, אם מימין שבימין אם משמאל שבימין אם מאמצע שבימין, או מימין שבשמאל, וכו' עד"ז, ועתה מבאר ג' האותיות מה טיבן. ואומר, וכד אינון אתוון פרחי וכו', והיינו אות הימין ואות השמאל, שהן נמשכות מב' נקודות שבבינה, חולם שורק, שבעת שהי' נכנסת באור הבינה והאור נעשה לאויר נפלו ממנה אותיות אל"ה דאלקים לזו"ן, והיא נשארה באותיות מ"י דאלקים, שה"ס נקודת החולם, וחסדים, ושורש הימין. ואחר כך שיצאה הי' מאויר הבינה, ואותיות אל"ה חזרו אליה, נעשו אותיות אל"ה אז לשורש השמאל, וחכמה בלי חסדים, וה"ס נקודת השורק. ואז נמצאים ב' הקוין מ"י, אל"ה, שהם במחלוקת שזה כולו חסדים וזה כולו חכמה, וכל אחד רוצה לבטל את הארת חבירו, (כנ"ל ב"א דף נ"ו ד"ה כד) ונמצאים מחמת זה, שהם מטולטלים מדין לרחמים ומרחמים לדין, כי בהתגבר קו השמאל שהוא אותיות אל"ה מתחזק הדין לשלוט. ובהתגבר קו הימין, שהוא אותיות מ"י מתחזקים הרחמים לשלוט, דהיינו החסדים שבימין. ולפיכך אע"פ שכבר יצאה הי' מאויר, נבחנים עוד ב' הקוין שנמצאים באויר, שפירושו ו"ק, דהיינו קומת רוח. להיותם מטולטלים ואינם מאירים.
וז"ש וכד אינון אתוון פרחי גו אוירא דהיינו אות הימין הנמשכת ממ"י, ואות השמאל הנמשכת מאל"ה, מטרם ביאת קו אמצעי, שהם פורחים באויר, דרוחא ההוא דממנא על כלא, דהיינו באויר דבינה, שהוא ממונה על כל המוחין שבעולמות. כלומר שכל המוחים נמשכים ממנה. כי שורש הפריחה באויר, שפירושו מחלוקת הימין והשמאל, הוא שם בבינה, שבשעה שמתגבר השמאל יוצאת הי' מאויר, ובשעה שמתגבר הימין חוזרת ונכנסת הי' באור ונעשה אויר. וז"ש כדין אינון נטלי, שאז הם נוסעות, כלומר שמטולטלות פעם לימין ורחמים, ופעם לשמאל ודין.
ונודע שכדי להכריע בין ימין ושמאל וליחדם זה בזה, נעשה ז"א לבחינת מ"ן בבינה, כי עלה אליה, עם אותיות אל"ה שהוא דבוק בהם, (כנ"ל דף י"ט ד"ה וז"ש) ואז נעשה זווג דהכאה מאור העליון על המסך דז"א, ויוצאת קומת חסדים המכריע ומיחד ב' הקוין מ"י אל"ה זה בזה, ונשתלם אז השם אלקים בשלמות. וה"ס נקודת החירק, וקו אמצעי.
וזה אמרו. וחד את, דהיינו אות הנמשך מנקודת החירק שבבינה, אתבטש מתתא שנעשה בו זווג הכאה, והוא מלמטה, דהיינו מז"א שעלה אל הבינה בבחינת מיין נוקבין, וכן בכל המדרגות נבחן קו אמצעי שבא מן המדרגה התחתונה, בסוד מ"ן, דהיינו שהתחתון עולה תמיד עם אח"פ דעליון הדבוק בהם, ונעשה שם לקו אמצעי (כנ"ל דף י"ט ד"ה ונודע) וז"ש וההוא את סלקא ונחתא ותרין אתוון פרחי עלייהו, שאותו אות האמצעי עולה מלמטה, ומכריע ב' הקוין שבעליון, וב' אותיות שבעליון פורחים עליו, כלומר, שעושה שלום ביניהם. כי מקיים הארת שניהם, דהיינו שהשמאל יאיר ממטה למעלה, והימין ממעלה למטה, (כנ"ל ב"א דף ס' ד"ה מחלוקת) וז"ש והאי את מתתא סלקא סדרא מתתא לעילא שהאות הבא מלמטה, מעלה את הסדר, דהיינו הארת השמאל, שיאיר ממטה למעלה. ואתחבר בהו ואתעבידו תלת אתוון, שהאות הבאה מלמטה בסוד מ"ן מתחבר בב' אותיות עליונות, באות הימין ואות השמאל, ונעשו ג' אותיות: ימין, שמאל, אמצע, כלהו לפום אתוון יה"ו, דאינון תלת גו אספקלריא המאירה. פירוש, יה"ו שבגו אספקלריא המאירה, ה"ס חג"ת דז"א, והיינו ג' קוין שבו. ואומר שאלו ג' אותיות שבכאן, דהיינו במשכן, שהוא הנוקבא, נמשכות ומתנהגות לפי ג' הקוין שבז"א שה"ס יה"ו. מאלין אתפרשו תלת סדרין מאלו יה"ו נמשכים ג' סדדים, דהיינו ג' קוין, ואינון, תרין אתוון, אות הימין ואות השמאל, וההוא את דסלקא, שהיא אות אמצעי מתחברא עמהון, מתחברת עם השתים, ואינון תלת, והם שלש בסוד יהיו דז"א.
ובדברים הללו, כבר הספיק רבי יהודה לבאר דבריו, שאמר בראש המאמר. כי סדרי מלאכת המשכן מתחלקים: מנהון בתלת, היינו כנגד חו"ב ות"ת, הכלול בכל רוח. מנהון בארבע, היינו כנגד ד' רוחות חו"ב תו"מ. דהיינו כמ"ש לעיל בסוד י"ב שד' רוחות הן חו"ב תו"מ, הנכללים זה בזה, ובכל אחד מהם רק ג' לבד, חו"ב ות"ת, וחסר מלכות. מנהון בתרין, היינו כנגד ב' אותיות, ימין ושמאל שבנוקבא, הנמשכות מחולם שורק כנ"ל, מנהון בחד, היינו כנגד אות האמצעי הבא מלמטה מנוקבא, שנמשך בסוד החירק, ונעשה בה מ"ן שעליו יוצא זווג דהכאה, המוציא קומת רוח ומכריע ומייחד הימין והשמאל זה בזה. אמנם צריך עוד להמשיך הביאור בענין ג' הקוין, לבאר מה שאמר ענין תשעה סדרין בכל רוח וכו', שיתבאר לפנינו.