זהר

רנט) ולזמנא דאתי יסתלקון פרכי וקושיין מגו מתיבתא דרקיעא. כמא דאת אמר, ילכו מחיל אל חיל, וכתיב יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. עד הכא רזין דעיינין, בגו גוונין לאסתכלא.

פירוש הסולם

רנט) ולזמנא דאתי יסתלקון וכו׳: ולעתיד לבא, יסתלקו השאלות והקושיות מישיבת הרקיע של מטטרון, כמש"א, ילכו מחיל אל חיל, וכתוב יהי שלום בחילך שלוה בארמנותיך. דהיינו שלא יהיו עוד קושיות רק שלום ושלוה. עד כאן נתבארו סודות העינים להסתכל בצבעים שלהם.
ביאור המאמר. נודע כי האדם כשנולד אין לו אלא נפש הבהמית, מצד בהמה טהורה. אבל כשמתקדש ומטהר עצמו בתורה ומצות לעשות נחת רוח ליוצרו, הוא זוכה להשיג ה׳ מדרגות הנשמה הנקראות, נפש רוח נשמה חיה יחידה. כמ"ש בהקדמתי לספר הזהר. ע"ש. ותחילה מקבל אור הנפש ממלכות דאצילות, המאירה בעולם העשיה. ואם זכה יותר, הוא מקבל אור הרוח מז"א דאצילות, המאיר בעולם היצירה. וכשמקבל מז"א הוא מקבל מג׳ קוין שבו שה"ס ימין שמאל אמצע, בזה אחר זה, שתוכנם מבוארים בפלפה"ס (אות ל"ג עש"ה) ותחילה מקבל מקו ימין דז"א, המאיר בבחינת חסדים בלי חכמה, שאז יש לו רק ו"ק דרוח בלי ראש. וכשזכה יותר מקבל משמאל דז"א, מטרם שנתיחד בימין ע"י קו האמצעי, שאז היא חכמה בלי חסדים. (כמ"ש שם בפלפה"ס) ואז זוכה לג"ר דרוח. ובמדרגה זו לא יוכל האדם להתקיים זמן מרובה, כי הוא עלול לחטא דהיינו להמשיך החכמה ממעלה למטה, שאז יפול לקליפות. ולפיכך מטרם שהוא מגיע לכלל חטא, נוטלו הקב"ה מן העולם, ומתקן אותו בב' הישיבות העליונות של מטטרון ושל הקב"ה, דהיינו באותו הדרך שהקב"ה שהוא קו האמצעי, פועל לתקן קו השמאל וליחדו עם הימין (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) וכמ"ש לפנינו, ואז חוזר ונתגלגל לעולם הזה, ומקבל מן קו אמצעי דז"א, תשלום המדרגות שהם נשמה חיה יחידה. ולפיכך כל הזוכה למדרגת ג"ר דרוח, נקרא ינוקא, מטעם שלא יוכל להאריך ימים, כי הקב"ה לוקחו מן העולם כדי שלא יחטא. ומחויב לחזור ולהתגלגל.
וז"ש, (באות רנ"ב) האי איהו מאינון אלף דמתכנשין מעלמא מריש שתא ועד ריש שתא, כי אלו שהם במדרגה זו של ג"ר דרוח מרומזים בשם אלף, כי אז הם מקבלים חכמה מקו שמאל דז"א, כנ"ל, והחכמה מכונה אלף, בסו"ה ואאלפך חכמה. ומוחין אלו דג"ר דרוח, ה"ס האורות של המצב הא׳ של המלכות המאירים ​בראש השנה לפני תקיעת שופר (כמ"ש בזהר אמור אות קצ"ג). וזהו הרמז דמתכנשין מעלמא שהם נפטרים מן העולם, מחמת שהם בחינת, מריש שתא ועד ריש שתא, דהיינו המוחין דדין השולטים בראש השנה. ולפיכך, מחשש שלא יחטאו מסלקם הקב"ה מן העולם. והמספר אלף בשלמות, היה במלכות ביומין קדמאין, כלומר במצב הא׳ של המלכות (כמ"ש בפלפה"ס אות פ"ח). מדאתחרב בי מקדושא, דהיינו אחר שנתמעטה המלכות, שנקראת בי מקדשא, ונחרבה ממדרגת המצב הא', ובאה למצב הב׳, לא אשכח בר שתין חסר חד, כי במצב הב׳ נתמעטו הג"ר דחכמה, ולא נשאר בה אלא ו"ק דחכמה, שה"ס חג"ת נה"י, שכל ספירה כוללת עשר, והם ששים. וחסרים מהן ספירה אחת, דהיינו המלכות של עשר ספירות שביסוד, שהיא אינה יכולה לקבל חכמה, מטעם שיש בה הארה ממלכות דמדת הדין. המצומצמת שלא לקבל חכמה.
וז"ש (שם) ואלין אינון דמסתלקי מעלמא כד יהבי ריחא, כלומר, כל עוד שמשתמשים עם החכמה בבחינת ממטה למעלה הנקראת ריח, הם מסתלקים, מחשש שלא יבואו להמשיך ממעלה למטה, שהוא החטא דעץ הדעת. ואחר שהם מסתלקים מן העולם, לוקחם הקב"ה ומתקן אותם על דרך שהקו האמצעי מתקן את קו השמאל כדי ליחדו עם הימין, כנ"ל.
וז"ש (באות רנ"ג) בגין דכד קב"ה עאל לאוליף אורייתא לאינון ינוקין דאסתלקו מעלמא, וכו׳, כי בעת שהקב"ה בא ללמד תורה לאלו הילדים, דהיינו שרוצה לתקן אותם בקו האמצעי, שאור השמאל שלהם יתיחד עם הימין, כי קו האמצעי, נקרא תורה. אינון קדמאי, באינון מלין, כלומר, שאור השמאל שלהם הוא מקו השמאל הקודם לתקון קו אמצעי, ועל כן אינם שלמים. וקב"ה אמר לההוא ממנא יופיא"ל, שהוא שר החכמה (כבזהר פקודי אות תקכ"ו). דקאים וקשיר קשרין דאורייתא, שהוא עומד ומיחד היהודים של התורה, שהוא קו האמצעי, הנקרא תורה, כלומר שהוא המשגיח על חכמה מתוקנת מיחוד ימין ושמאל, וע"כ שואלו, מאן הוא דין דאקדים לי, מי הוא זה שהקדים את התקון של קו האמצעי שלי, ולקח מקו השמאל מטרם שנתיחד עם הימין, שהוא אז חכמה בלי חסדים. הה"ד, מי הקדימני ואשלם, כלומר, מי הוא שהקדים לקבל חכמה דשמאל מטרם שתקנתי אותו, ואני צריך להשלימו בתקון דקו האמצעי. וז"ש ואשלם ודאי, כי אשלים אותו בודאי.
וצריכים לדעת, כי כמו שז"א הוא הקו האמצעי בעולם האצילות, וכולל חג"ת נה"י, כך מטטרון הוא בחינת קו האמצעי בעולם הבריאה, וכולל ד׳ חיות שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. כמ"ש בתקוני זהר, (תקון ע׳ דף קכ"ח עמוד א׳ דפוס ורשא). וז"ל, ועמודא דאמצעיתא, דהיינו ז"א, דאיהו כליל שית ספירן, חג"ת נה"י, עומד על גבי חיון, שהם ד׳ חיות, אריה שור נשר ואדם, שה"ס ד׳ מלאכים מיכאל גבריאל אוריאל רפאל. דאיהו כליל לון מטטרון, שמטטרון כולל ד׳ החיות כמו ז"א כולל ששה קצוות. הרי שז"א שהוא קו האמצעי באצילות עומד ומתלבש במטטרון, שהוא קו האמצעי בין החיות שבעולם הבריאה. וכן הוא אומר בהקדמת תקוני זהר (דף ד׳ סוף עמוד א׳) מאי כבר, דא מטטרון, רכב לעמודא דאמצעיתא. הרי שמטטרון הוא הרכב, שעמוד האמצעי רוכב עליו. וכן בת"ז (תקון נ׳ דף פ"ו ע"ב) וז"ל קב"ה רכיב על כרוב דאיהו מטטרון. הרי שהקב"ה, שהוא ז"א, רוכב על מטטרון.
אלא לפי זה, שמטטרון הוא בחינת קו האמצעי כמו ז"א, מה ההפרש בין מטטרון לז"א. וכן למה צריך הקב"ה לרכוב על מטטרון. והענין הוא כי נתבאר בפלפה"ס (אות ל"ח) שכל כחו של קו האמצעי להכריע את קו השמאל וליחדו עם הימין, הוא בכח המסך דחירק שבו. שהוא הממעט אור השמאל לבחינת ו"ק ועי"ז מיחד אותו עם הימין. אמנם נודע שבעולם האצילות אין שום מסך נוהג שם, ושם איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, ורק מעולם הבריאה ולמטה, הנמצאים תחת הפרסא שמתחת האצילות, נוהגים מסכים. וא"כ מאין יש לז"א מסך דחירק להכריע עמו את קו השמאל. וזה הוא הצורך, שז"א דאצילות יתלבש אז במטטרון שבעולם הבריאה, ומטטרון הוא הנושא למסך דחירק, וכשז"א מלובש במטטרון אז יפה כחו להכריע את השמאל עם מסך דחירק שבמטטרון. וז"ס ב׳ הישיבות המובאים לפנינו, וכן בכ"מ בזהר. כי ההארות המושפעות מקו האמצעי אל הנשמות, נקראות ישיבות. והישיבה העליונה היא בז"א שבעולם אצילות, שההארות הללו באות בלי מסך כלל. והישיבה התחתונה שההארות של קו האמצעי באות בכח הדינים שבמסך דחירק, נקראות ישיבתו של מטטרון. כי הוא הנושא אל המסך דחירק. אמנם יש במסך דחירק ב׳ כחות. א) כח של המנעולא, שהיא ממלכות דמדת הדין. ב) מכח המפתחא שהוא מלכות הממותקת בבינה. (כמ"ש בפלפה"ס אות ל"ח) והמסך דחירק שיש במטטרון הוא מסך הב׳ של מלכות הממותקת, הנקרא מפתחא. אבל מסך הא׳ הנקרא מנעולא, אינו כלל במטטרון.
והנה לפי המתבאר מובן שאחר שאותם הילדים מסתלקים מן העולם בעוד שנותנים ריח, הם צריכים לקבל למעלה תקון קו האמצעי, ואין תקון זה בא להם אלא על ידי הקב"ה שהוא קו האמצעי שבאצילות, ועל ידי מטטרון, שהוא קו האמצעי שבעולם הבריאה, ואז הם ראוים לחזור ולהתגלגל ולקבל תקונם בשלמות. וזהו שמבאר הזהר לפנינו. תחלה הוא מבאר ענין מיתת הילדים, שהיא באה על ידי קו האמצעי שבעולם הבריאה, הנקרא מטטרון, שהוא הנושא למסך דחירק. אמנם אין מיתה אלא ממנעולא, שהיא מלכות דצמצום א׳ שבכל מקום שהיא מתגלית פורח משם אור החיים, מחמת הצמצום שנצטמצמה שלא לקבל חיים שהיא חכמה. וכבר ידעת שבמסך דחירק שבמטטרון אין כלל בחינת מנעולא. ולפיכך גם הוא צריך להשתמש באחרים שיגלו לו המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה הכרחית שבמסך דחירק, (כנ"ל בפלפה"ס אות ל"ח) ולפיכך הוא נעזר בזה ע"י גבריאל, וע"י מלאך המות. כי כדי לגלות המנעולא, צריך מתחילה לעורר קו השמאל, שה"ס גבריאל, אשר בסיום קו השמאל מתעוררת המנעולא בסו"ה לפתח חטאת רובץ. וז"ס קסת הסופר הנאמר בגבריאל, שכח המנעולא המתעורר על ידו, הוא קסת הסופר, שבו כותב פתקא למלאך המות שיטול את נשמתו. כי אין מלאך המות ממית אלא בכח גילוי המנעולא, (כבזהר ויצא דף י"ז ד"ה וצריך) והנך מוצא שמטטרון לא יוכל לגלות את המסך דחירק בפעולתו הא׳, שהיא מנעולא, אלא על ידי גבריאל ומלאך המות. שעל ידי פעולה זו מסתלקת כל הארת קו השמאל כולו מן אותם הילדים, ואז מתים. ואח"כ מקבלם מטטרון לישיבתו, ששם נגנז כח המנעולא ומקבלים כח המסך דחירק של ישיבת מטטרון, שהוא מסך דמפתחא, שה"ס פעולה הב׳ של קו האמצעי. ואז מתיחדים הימין והשמאל ע"י קו האמצעי שבעולם האצילות, שה"ס ישיבת הקב"ה. וע"י ב׳ ישיבות אלו הם מקבלים סוד הנשמה, הנמשכת ע"י קו האמצעי.
וז"ש (באות רנ"ד) כדין קרא קב"ה למטטרון, שכדי להשלים הילדים בסוד מי הקדימני ואשלם, קורא הקב"ה למטטרון, כי הקב"ה, שהוא קו האמצעי, רוצה להשלימם בקו האמצעי, הפועל במסך דחירק ב׳ פעולות עד שמיחד אור החכמה שבשמאל עם החסדים שבימין, וע"כ הוא צריך לרכוב על מטטרון, שהוא בעל המסך דחירק, וז"ש, דאיהו קיימא גו פרוכתא דפרסא, שמטטרון עומד תוך פרוכת המסך, דהיינו המסך דחירק שהוא הנושא אליו. כנ"ל. וששים אלף רבוא מארי דאולפנא דאורייתא סוחרניה, דהיינו שהוא כולל חכמה דשמאל וחסדים דימין ביחוד אחד. והחכמה דשמאל מכונה ששים אלף, אלף נק׳ שהם חכמה, וששים, מורה, שהם רק ו"ק דחכמה, שכל אחד כולל עשר, והם ששים. רבוא, מורה על מציאות החסדים, שהם מרובים. מארי דאולפנא, היינו בעלי חכמה, כי אולפנא, פירושו חכמה מלשון ואאלפך חכמה. דאולפנא דאורייתא, היינו החכמה המקובלת על ידי התורה, שהיא קו האמצעי. ואיהו מקשר קשרים למאריה, דהיינו בכח המסך דחירק שנושא, הוא מיחד הימין והשמאל זה בזה של אדונו, שהוא ז"א הרוכב עליו. אמר ליה מאן האי דאקדים לי, מי הקדימני ואשלם, שאמר, שאותו שהקדים לי, דהיינו שקבל מהארת השמאל מטרם שאני תקנתי אותו בקו האמצעי. הנה אני צריך להשלים אותו. בסו"ה מי הקדימני ואשלם. איהו רשים גו מתיבתך או לא, כלומר אם הוא כבר קבל תקון של המסך דחירק שנוהג בבני הישיבה שלך, או לא. כלומר, שעורר את מטטרון שיתקן אותו ע"י מסך דחירק שבו. א"ל, מארי דעלמא, לאו איהו במתיבתא דילי, שעוד לא קבל כלום מכח המסך הנוהג בבני הישיבה שלי. גו מתיבתך איהו, כלומר, שעוד אין בו התכללות המסך, והוא דומה לנשמות שהם מאצילות, מישיבתו של הקב"ה, שאין מסך נוהג בהם. כנ"ל. וכל אינון דקדמי תחות כל שמיא הוא, כלומר, שבני ישיבתו שהם לפני מטטרון הם מתחת השמים, שכבר נוהג בהם מסכים.
וז"ש (באות רנ"ה) דתרין מתיבתין אית לעילא וכו', דהיינו כמו שבארנו, שישיבתו של הקב"ה הם מנשמות שאין בהן בחינת מסך. וישיבתו של מטטרון היא מנשמות שיש בהן מסכים. וז"ש (באות רנ"ו) כדין א"ל קב"ה וכו' לקיט ליה וארח ליה, שאז אמר לו הקב"ה שיתקן אותם הילדים בתקון קו האמצעי בב׳ הפעולות, שבפעולה הא׳ שהיא על ידי המנעולא, המסלקת את אור השמאל לגמרי, גורמת מיתת הילדים. וז"ש לקיט ליה, דהיינו שיוצאים מהעולם הזה. והפעולה השניה, שהיא ע"י המפתחא המתקנת הילדים שיקבלו ו"ק דחכמה, שנקראים ריח, אומר וארח ליה, שיהיה נמשך בו הריח, שהוא ו"ק דחכמה.
וזהו שממשיך, דודי דא קב"ה, שהוא קו האמצעי, ירד לגנו דא גורן דרקיע, דהיינו קו השמאל שברקיע, שמטרם שמתיחד עם הימין נקרא גרן, מלשון גרות בארץ נכריה, כי המקבלים משמאל בלי ימין מרגישים את עצמם כגר בארץ נכריה. והקב"ה ירד לגרן הזה כדי לתקנו במסך דחירק וליחדו עם הימין. לערוגת הבושם, דא מתיבתא דמטטרון, שנקרא בושם המעלה ריח, כי על ידו מתתקנים ו"ק דחכמה הנקרא ריח. לרעות בגנים וללקוט שושנים לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה, דהיינו לתקן את השמאל, על ידי ב׳ הישיבות, שמישיבה התחתונה לוקח המסך דחירק, ובישיבה העליונה מיחד השמאל עם הימין. וז"ש, וללקוט שושנים, וכו', אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא וכו'. דהיינו הילדים העומדים במדרגת ג"ר דרוח, שהם מקדימים לקבל ריח החכמה מקו השמאל מטרם שיקבל תקון קו האמצעי, ובעוד שהם מעלים ריח דהיינו שמקבלים החכמה ממטה למעלה שנקראת ריח, דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא וכו׳, הם מתלקטים ויוצאים מן העולם. כדי שלא יכשלו להמשיך החכמה ממעלה למטה.
ועתה מבאר איך יכול מטטרון לגלות המסך דמנעולא, שהיא פעולה ראשונה של המסך דחירק, מאחר שאין בו אף משהו מבחינת מנעולא, כי הוא רק נושא המסך דמפתחא. וז"ש (באות רנ"ז) כדין דהיינו אחר שאמר לו הקב"ה, לקוט ליה וארח ליה, שפירושו שיעורר עליהם ב׳ פעולות של המסך דחירק, כנ"ל, מתחיל מטטרון לפעול. ובתחילה הולך לעורר את המסך דמנעילא, וז"ש, כדין קארי ההוא נער מטטרון לגבריאל. כלומר שמעורר את קו השמאל שנקרא גבריאל. די קסת הסופר בחרצוי, שבסיומו של קו שמאל נמצא המנעולא, בסו"ה לפתח חטאת רובץ, והיא נקראת קסת הסופר, כי בו כותב פתקאות למלאך המות, דהיינו שנותן לו כח להמית. כי אין מלאך המות ממית אלא בכח גילוי המנעולא, שנגלית ע"י גבריאל. בחרצוי, פירושו בסיומו. וז"ש, ואמר ליה, כתוב פתקא והב למלאך המות, על פלוני, דילקוט ליה מעלמא, דהיינו שיעורר קסת הסופר שלו, שה"ס גילוי מנעולא, וימסור אותה למלאך המות. והיא סוד פעולה ראשונה דמסך דחירק המגלה את מסך דמנעילא, המבטל כל הארת קו השמאל מן הילדים, ואז הם נמסרים למלאך המות ומתים. וז"ש ואתלקיט מיד. כי מתים עם גילוי המנעולא. ועתה צריכים לתקון הב׳ דמסך דחירק שהוא לגנוז המנעולא ולגלות המפתחא. שעי"ז יוכלו הילדים לקבל הו"ק דחכמה המיוחדים בחסדים, שה"ס אור הנשמה. וז"ש, וסלקין ליה בקדמיתא למתיבתא דמטטרון, דהיינו כדי שיקבל המסך דמפתחא ממנו, המכשירו לקבל הו"ק של החכמה שלו, וז"ש, ותמן אמר תלמודיה דאייתי בידיה, דהיינו ששם במסך דמטטרון, חוזר ומקבל תלמודו, שהוא החכמה, אלא בשיעור ו"ק. לבתר סלקין ליה למתיבתא עלאה דקב"ה וכו', שיקבל שם האורות בלי מסך כלל.
וז"ש (באות רנ"ח) ויופיאל רב ממנא וכו׳ מגו תרין מתיבתין, שעל ידי המסכים דמתיבתא דמטטרון לוקח האורות דחכמה וחסדים המיוחדים שבמתיבתא דקב"ה. והטעם שצריך לב׳ מתיבתין, הוא, כי כל מה דאקשו במתיבתא דרקיעא, אינון במתיבתא עלאה מתרצין, כלומר, שכל הדינים שבמסכים של מתיבתא דמטטרון, נמתקים באורות שבמתיבתא דקב"ה, כי לולא המסך והדינים שבמתיבתא דמטטרון לא היו האורות המיוחדים דימין ושמאל במתיבתא דקב"ה, ולפיכך הם משובחים כמו האורות, משום שגרמו אותם. וכבר ידעת שבישיבה דקב"ה שהיא אצילות, אין שם מסך כלל, כי המסכים מתחילים מפרסא שמתחת האצילות ולמטה. וז"ש, במתיבתא עלאה, דהיינו מתיבתא דקב"ה, לית תמן פרכי וקושיין, דהיינו שאין שם מסכים ודינים, אלא במתיבתא דרקיעא, דהיינו ישיבתו של מטטרון, שהוא בעולם הבריאה. ולפיכך צריך יופיאל לחתום סודות התורה מב' הישיבות יחד שאחת משלימה לחברתה. וז"ש, וחתים מתרי מתיבתי מלין דאורייתא כדקא יאות, שרק משתיהן, עולים ומתקנים דברי התורה, דהיינו האורות, כראוי.
וז"ש (באות רנ"ט) ולזמנא דאתי יסתלקון פרכין וקושיין, מגו מתיבתא דרקיעא, שלעתיד לבא, כשיתוקן המנעולא בסו"ה בלע המות לנצח, אז יתבטלו כל המסכים והדינים שבג׳ עולמות בריאה יצירה עשיה, ובי"ע יחזרו להיות אצילות. ונמצא אז שיסתלקו פרכי וקושיין, שהם המסכים והדינים מגו מתיבתא דרקיע, שהיא בעולם הבריאה.