זהר

רנח) בגין דכל אשין אחרנין, אתטמרו ואתגניזו ביומא דשבתא, בר אשא חד דקדושה עלאה, דאתגליא ואתכלילא בקדושא דשבתא. וכד האי אשא אתגלייא, כל אשין אחרנין אתטמרו, ואתגניזו קמיה. והאי אשא, איהי דעקידה דיצחק, דאתלהטא על גבי מדבחא. בגין כך, בעי לברכא על נהורא דאשא. והאי אשא, לא בעי אשא דחול, אלא אשא דשבת, והאי אשא, איהו אשא דנפיק מההוא אשא דלעילא.

פירוש הסולם

רנח) בגין דכל אשין וכו': משום שכל אש אחרת נסתרת ונגנזת ביום השבת חוץ מאש אחת שבקדושה עליונה שנתגלה, שהיא ממסך דחירק שבקו אמצעי דבינה שחזרה לחכמה, ונכללת בקדושת השבת, שהיא המלכות המלבשת את הבינה. וכשאש הזאת מתגלה, כל אשים אחרות נסתרות ונגנזות לפניו. ואש ההיא היא של עקדת יצחק, דהיינו של קו אמצעי העוקד וקושר את קו השמאל שנקרא יצחק, שלא יאיר אלא ממטה למעלה, כדי שיכלול בימין. שהיא מתלהט על המזבח ביום השבת. כלומר שאש המזבח הבוער גם בשבת הוא נמשך מאש הזה דקו האמצעי, למלכות הנקראת מזבח. ומשום זה צריך לברך על מאור האש, במוצאי שבת. ואש הזו אין הכוונה על אש של חול אלא על אש של שבת, שאש הזאת היא אש היוצאת מאש של מעלה, שנמשך מקו אמצעי אל המזבח, שהיא המלכות. כנ"ל.