זהר

רנח) וההוא דלביש חושנא, יתיב בכרסייא קדישא יקירא, דארבע סמכין קיימין מסתכלין בחושנא, על מימריה עאלין, ועל מימריה נפקין, זקפן עינין ומסתכלין לעילא, חמאן ציצא, דלהיט בשית מאה ועשרין עיבר, ושמא קדישא עלאה, גליף עלוי, מזדעזען ומתחלחלן. קטירי בסטרוי דימינא קדישא, דשמאלא נטיל בידוי סמכי שמיא, עליל לון, וגלי לון. הדא הוא דכתיב, ונגולו כספר השמים.

פירוש הסולם

רנח) וההוא דלביש חושנא וכו': ואותו הלובש את החושן, שהוא ז"א, במוחין דגדלות, יושב בכסא הקדוש היקר, דהיינו שמאיר במלכות הנקראת כסא, שארבע עמודים של כסא הזה, שהם מיכאל גבריאל אוריאל רפאל, עומדים ומסתכלים בחושן, דהיינו שמקבלים מי"ב אבנים המאירים בו, על פיו, של לובש החושן, יבואו, ועל פיו יצאו. שכל האורות והתקונים נמשכים מי"ב האורות שבחשן, הנמשכים מי"ב אורות שבבינה. נושאים עיניהם ומסתכלים למעלה, רואים את הציץ שלוהט בשש מאות ועשרים צדדים. רומז לכתר שהוא בגי' תר"כ, כי הוא קשור על המצח ועל הגלגלת שה"ס הכתר. ושם הקדוש העליון, חקוק עליו, והם מזדעזעים ומתחלחלים, קשורים העמודים הנ"ל, בצד ימין, שהוא ז"א, והשמאל שהיא המלכות, לוקחת בידיה עמודי השמים, שה"ס ג' קוין שבז"א הנקרא שמים, מברר אותם ומגלה אותם. זהו שכתוב, ונגולו כספר השמים.
פירוש, ההוא דלביש חושנא, שהוא ז"א, יושב על הכסא של ארבעה עמודים דהיינו על המלכות שיש לה ד' עמודים חו"ג תו"מ, ואלו ארבעה עמודים קשורים בז"א שהוא נוטה לימין, דהיינו שמאיר להם, בחסדים מכוסים שאינם מגולים בהארת החכמה, אמנם המלכות שהיא בחינת שמאל, היא מבררת אותם ע"י המשכת החכמה, ומגלית אותם ע"י התלבשות החכמה בחסדים. ואז נעשים ד' העמודים ח"ג תו"מ לד' סמכין שבכל אחת חג"ת, המאירים בחסדים מגולים, בסו"ה ונגולו כספר השמים. ועל שם זה נקראת המלכות עלמא דאתגליא.