פירוש הסולם
רנח)
ויפח באפיו נשמת חיים דא שכינתא עלאה עדן תיובתא: ויפח באפיו נשמת חיים היא משכינה העליונה, הנקראת עדן ונקראת תשובה, פירוש שב' מצבים מובא בכתוב הזה. א) מצב של המוחין דקטנות, ועליו נאמר וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה, שהיא בחינת עץ הדעת טו"ר, כי
וייצר יורה ב' יצירות טו"ר כנ"ל בדיבור הסמוך. ב) הוא המצב של מוחין דגדלות, ועליו נאמר ויפח באפיו נשמת חיים, כי אור הבינה שהיא שכינה עלאה, נקראת נשמת חיים, ואור הבינה היא מוחין דגדלות, והוא הנקרא בכתוב בשם
עדן, ועליה אתמר, ועץ החיים בתוך הגן, דא עמודא דאמצעיתא, הגן שכינתא תתאה תלת קטירין אינון נשמתא רוחא נפשא לגביה, ועל האדם דמוחין דגדלות נאמר, ועץ החיים בתוך הגן, כי בגדלות נקרא עץ החיים. והוא בחינת עמודא דאמצעיתא, דהיינו ז"א דאצילות, הגן, היא שכינה התחתונה, ונמצאו אליו ג' קשרים, הנקראים, נשמה רוח נפש, כי משכינה עלאה נמצאה לו נשמה, ומז"א דאצילות נמצא לו רוח. ומהגן שהיא המלכות שכינה תחתונה, נמצא לו נפש.
ובהון ויהי האדם לנפש חיה, דאיהי מפיו ממש אתקרי לשכינתא דאיהי נשמת חיים, ובהם דהיינו עם הנשמה רוח ונפש, היה האדם לנפש חיה. שהוא נקרא מפיו ממש, כלפי השכינה שהיא נשמת חיים. כלומר, שעתה יתכן הכתוב ויפח באפיו, שכביכול נפח בפיו ממש, לאפיו של אדה"ר, כי נשמת חיים היינו אור השכינה עלאה, ושפע זו של השכינה שהיא ג"כ נמשך שפיו של הז"א, כלומר, שהמוחין דג"ר מושפעים תמיד מפה דראש, שה"ס המלכות של ראש כנודע, וע"כ נאמר ויפח וגו' דהיינו דרך פה.
פירוש כי עם זה מתורץ קושי' ר"ש, שהקשה איך אומר הכתוב על ז"א דאצילות, ונהר יוצא מעדן וגו' ומשם יפרד וגו', מאחר שאין שום קליפות באצילות שיפרידו את הז"א מבינה עד שהכתוב יאמר ומשם יפרד כנ"ל. וע"ז תירץ הסבא שהכתוב קאי על אדם הראשון שיש לו ב' מצבים, מצב קטנות ומצב גדלות, שבמצב הקטנות נאמר עליו וייצר שה"ס ב' יצירות טו"ר, ואז נמצא האדם בבי"ע בין הקליפות, ונקרא עץ הדעת טוב ורע. ועל מצב הזה מרמז הכתוב ונהר יוצא מעדן וגו' שאז יצא הנהר שה"ס האדם, מאצילות שנק' עדן, אל עולמות דפרודא הנק' בי"ע. ומה שהכתוב אומר ועץ החיים בתוך הגן, קאי על מצב הגדלות של אדם, שקונה נשמה רוח נפש מאצילות, כי אז עולה לאצילות ומלביש את הז"א הנקרא עץ החיים, ונבחן גם האדם לבחינת עץ החיים כמוהו, כי תחתון המלביש לעליון נעשה כמוהו. ואז היה נמצא האדם בג"ע של אצילות,
מיד דאמר מלין אלין סליק לעילא מיד אחר שאמר דברים האלו נסתלק לו למעלה.
א"ר שמעין חברייא בודאי מלאכא הוה ובודאי סמיך אית לנא מכל אתר: אר"ש חבריא: ודאי שהיה מלאך, ומכל מקום יש לנו סמוכים בודאי. פירוש כי ר"ש ביאר הכתוב ועץ החיים בתוך הגן על גמר התיקון, כנ"ל
דף ר"ט אות רמ"ה. ולפיכך לא היה צריך הסבא להקשות עליו
אבל עץ החיים לא אתקרי איהו, כי הכתוב ונהר יוצא מעדן איירי בשתא אלפי שני שאז מטטרון בבחינות טו"ר, והכתוב ועץ החיים תוך הגן איירי בגמר התקון שאז ישוב בי"ע וכן מטטרון להיות אצילות, ויהיה אז מטטרון בבחינת עץ החיים. וכיון שראה ר"ש שהסבא לא הבין זה, ידע שמלאך הוא, כי המלאכים אין להם השגה בהעתיד להיות בגמר התיקון כמ"ש חז"ל בביאור הכתוב כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שאז בגמר התקון תוגדל השגת ישראל מהשגת המלאכים והמלאכים ישאלו לישראל מה פעל אל, והטעם הוא, כי המאציל תקן ד' העולמות אבי"ע בכל הצורך עד שיוכלו ישראל לגמור התיקון, אמנם מבחינת גמר התקון עצמו לא עשה כלום, והוא כמ"ש חז"ל על הכתוב עמי אתם עמי אתם בשותפות אני התחלתי העולמות ואתם גומרים אותם. ולפיכך גם המלאכים אין בהם משהו מבחינת גמר התקון, ואינם משיגים מזה כלום, והם צריכים בענין זה לשאול לישראל מה פעל אל. וע"כ מתוך שראה ר"ש שלא ידע ליישב המקראות של ועץ החיים, על גמר התקון, הבין שהוא מלאך שאין לו השגה שמה.
ועכ"ז אמר
ובודאי סמיך אית לנא מכל אתר, כלומר, שלא לבד שהסבא לא סתר לדבריו אלא עוד נמצא סיעתא מדבריו לדברי ר"ש, כי לפי הסבא קאי הכתוב ונהר יוצא מעדן על שעת קטנות, והכתוב ועץ החיים בתוך הגן על שעת גדלות, והוא דומה לדברי ר"ש שפירש את הכתוב ונהר יוצא מעדן על שתא אלפי שני שהבי"ע בקטנות ובפרודא מאצילות והכתוב ועץ החיים בתוך הגן על גמר התקון שהבי"ע ישוב לאצילות ולבחי' גדלות הרי שדברי הסבא דומים לדברי ר"ש ויש סמוכים לדבריו.
