זהר

רנז) זמינא ירושלם לאפקא מיין, ולנבעא נביעו, הכא אית לומר, סופא דכל דרגין, לאו איהו ירושלם, אלא ודאי ירושלם ויומא ההוא כלא חד. מה בין האי להאי. אלא ירושלם, כל דרגין קדישין דילה, כד אסתחרן, אקרון ירושלם. והכי אתחמאן. ואית דרגין דסחרן, ואקרון עזרות, אלין פנימאין, ואלין לבר. ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן, לשכות. ואית דרגין דאקרון כד אסתחרן, היכל ודביר. לגו מכל אינון דרגין, אית חד נקודה, כבודה בת מלך פנימה. נקודה דא, אקרי יום ההוא, וסימניך ההוא יקרא ארץ.

פירוש הסולם

רנז) זמינא ירושלם לאפקא וכו׳: עתידה ירושלים להוציא מים, ולהיות למעיין נובע. וכאן יש לומר, שהסוף של כל המדרגות, הנקרא ההוא, אין זה ירושלים, אלא ודאי שירושלים ויום ההוא הכל אחד. ששניהם הם מלכות. ומה ההפרש בין זל״ז. אלא ההפרש הוא, כי ירושלים, היינו, כשמקיפים אותה כל המדרגות הקדושות שלה היא נקראת ירושלים. וכך הן נראות. ויש מדרגות המקיפים שנקראות עזרות, אלו הם פנימיים ויש מקיפים עליה מבחוץ, ויש מדרגות יותר פנימיות, הנקראות, כשהן מקיפות, לשכות. ויש מדרגות הנקראות כשהן מקיפות, היכל ודביר. לפנים מכל אלו המדרגות, יש נקודה אחת, כבודה בת מלך פנימה, שה״ס נקודת המנעולא הנסתרת וגנוזה במלכות לפני ולפנים (כנ״ל בהקסה״ז דף מ״ז ד״ה גו) נקודה זו נקראת יום ההוא, והסימן שלך, ההוא יקרא ארץ, דהיינו המלכות הנקראת ארץ, אבל רק נקודה הגנוזה שלה.