זהר

רנו) רזא דא רזא דארונא דקאים בחושבנא, ממה דאיהו נטיל, וממה דאיהו קביל, וממה דאית ביה, וממה איהו מקבל: דאיהו תרין סטרין, ונטיל מאינון תרין סטרין. ועל דא אמה איהו בסטרא דא, ואמה בסטרא דא, ופלגא דיליה. ובג"כ אמתים וחצי ארכו, אמתים מתרין סטרין, ופלגא דיליה, האי בארכא. בפותיא ורומא, אמה וחצי, חד מההוא סטרא יתיר, דקא נטיל כגוונא דימינא ושמאלא. ופלגא דיליה. דהא לא שריא מלה, אלא על מלה ובג"כ, פלגא בכל חושבן וחושבן, ובגין כך, ארונא מקבלא מכלא, וקיימא ברזא דחושבנא דכלא.

פירוש הסולם

רנו) רזא דא רזא וכו': סוד זה הוא סוד הארון. שעומד בחשבון, ממי שהוא לוקח, וממי שהוא מקבל, וממה שיש בו. ומפרש. ממה שהוא מקבל, הוא ב' צדדים ימין ושמאל. וכן ממה שהוא לוקח הוא מאותם ב' צדדים. על כן, הוא אמה מצד זה, מימין, והוא אמה מצד זה, משמאל, וחצי אמה, של עצמו. ומשום זה כתוב, אמתים וחצי ארכו, אמתים הן מב' צדדים ימין ושמאל, וחצי, היינו של עצמו. זהו בארך. ברחב ובקומה, הם אמה וחצי, אמה אחת היינו מצד ההוא שלוקח יותר, כעין שלקח מימין ושמאל. וחצי. היינו של עצמו. כי אין דבר שורה אלא על דבר. ומשום זה, הוא חצי בכל חשבון וחשבון, ומשום זה, הארון, שהוא המלכות, מקבל מכולם, ונמצא בסוד החשבון של כולם.
פירוש. מדת הארך רומזת על הארת החכמה. ומדת הרחב, רומזת על הארת החסדים, ומדת הקומה, רומזת הארת החכמה הנמשכת ע"י קו האמצעי. ומדת הארך נבחנת ללקיחה בלי קבלה, כי תחלה לוקח החסדים שבקו ימין, ואח"כ לוקח החכמה שבקו שמאל, ומטרם שהחכמה מתלבשת בחסדים, אין הארת החכמה מקובלת, וכן החסדים אינם מקובלים משום שיש מחלוקת בין ימין ושמאל (כנ"ל ב"א נ"ז ד"ה וזה) הרי שיש לקיחה שכבר לקח הארת ב' הקוין, ואין קבלה, כי אין מאירים בו. אלא אח"כ כשמקבל החסדים ע"י קו האמצעי, באים החסדים לידי קבלה. שה"ס הרחב. ואח"כ כשמקבל הארת החכמה מתוקנת בחסדים ע"י קו האמצעי באה החכמה לידי קבלה. וכן יש להבחין בחינתו עצמו של המקבל ג' מדות הללו. וז"ש, רזא דארונא דקאים בחושבנא, ממה דאיהו נטיל, שה"ס האורך. וממה דאיהו קביל, שה"ס הרחב והקומה. וממה דאית ביה, שה"ס בחינתו עצמו של המקבל את המדות הללו. שה"ס המלכות.
ומפרש. ממה איהו מקבל, דאיהו תרין סטרין, דהיינו הימין שברחב, והשמאל שבקומה. ונטיל, מאינון ב' סטרין, דהיינו ימין ושמאל שלוקח בארך, וע"ד אמה איהו בסטרא דא, דהיינו בצד ימין שהוא חסדים, ואמה בסטרא דא, דהיינו בצד שמאל שהוא חכמה, ופלגא דיליה, דהיינו החצי של המקבל עצמו שהוא מלכות, הנבחנת לחצי מדה, כנ"ל בסוד י"א אמה וחצי (באות רנ"ג). ומשום זה כתוב, אמתים וחצי ארכו, אמתים הם מב' צדדים, מימין ומשמאל שלוקח באורך, ופלגא דיליה, החצי הוא של המקבל, שהיא מלכות, עצמו, שהיא חצי אמה. בפותיא ורומא, אמה וחצי, דהיינו אמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. אשר האמה רומזת מההוא סטרא יתיר דקא נטיל, שהרחב מקבל יותר צד החסדים שהוא ימין, והקומה מקבלת יותר צד השמאל שהיא הארת חכמה. כגוונא דימינא ושמאלא, שהם כמו הימין ושמאל שלוקח באורך, כן הרחב חפץ יותר בימין, והקומה חפצה יותר בשמאל. וע"כ הם כל אחד אמה, ופלגא דיליה, דהיינו בחינתו של המקבל עצמו, שהיא חצי אמה, המצטרף, הן ברחב והן בקומה, דהא לא שריא מלה אלא על מלה, כי אין דבר שורה אלא על דבר, ועל כן צריכים להזכיר בכל אחד, גם מדת המקבל עצמו, שעליו שורה הימין, או השמאל, או שניהם יחד ובג"כ פלגא בכל חושבן וחושבן, ולפיכך בארך, הכולל ב' קוין בזה אחר זה, הוא אמתים וחצי. וברחב שהוא רק חסדים מקו האמצעי, הוא אמה וחצי. ובקומה, שהיא חכמה שבקו אמצעי, הוא אמה וחצי. כמבואר.