זהר

רנו) כדין א"ל קב"ה, אי הכי, לקוט ליה גבאי. לקיט ליה, וארח ליה, הה"ד דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי, דא קב"ה. כד"א, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. ירד לגנו, דא גורן דרקיע, דקיימי כגורן. לערוגת הבושם, דא מתיבתא דמטטרו"ן. לרעות בגנים וללקוט שושנים, לעיינא ולאסתכלא באינון מתיבתאן דיליה. מאי וללקוט שושנים. אל תקרי שושנים, אלא ששונים. אלין אינון דמקדמי ריחא בהאי עלמא, דמתלקטי ומסתלקי מהאי עלמא, עד דלא מטא זמנייהו.

פירוש הסולם

רנו) בדין אמר לו וכו׳: אז אמר לו הקב"ה, אם כן לקוט אותו אלי, כלומר, תוציאו מן העולם ותביאו לי, לקוט אותו ואריח בו. ז"ש דודי ירד לגנו לערוגת הבושם. דודי, זה הוא הקב"ה, כמש"א, דודי לי ואני לו הרועה בשושנים. ירד לגנו, זהו הגורן של הרקיע, העומדים כמו גורן, לערוגת הבושם, זו היא הישיבה של מטטרון. לרעות בגנים וללקוט שושנים, היינו, לבקר ולהסתכל באלו הישיבות שלו. מהו וללקוט שושנים. היינו, אל תקרי שושנים, אלא ששונים. אלו הם המקדימים ונותנים ריח בעולם הזה, שהמה מתלקטים ומסתלקים מעולם הזה, מטרם שהגיע זמנם.