זהר

רנו) פתח ההוא ינוקא ואמר, והיה ביום ההוא. ההוא, לא ידיע מאן הוא. אלא בכל אתר ביום ההוא, יומא בתראה הוא, אמאי אקרי יום ההוא. אלא דא הוא יומא דאחיד סופא בשירותא. שירותא אקרי הוא, כד״א ועבד הלוי הוא פולחנא דלוי, לדרגא דאקרי הוא, טמיר וגניז. ואקרי ההוא, לאחזאה סופא דכל דרגין, דאיהו שירותא, וכלא חד. ובגין דאיהו סופא, אתוסף ביה ה׳.

פירוש הסולם

רנו) פתח ההוא ינוקא וכו׳: פתח ילד ההוא ואמר, והיה ביום ההוא, שואל, ההוא, לא ידוע מי הוא. ומשיב, אלא בכל מקום, ביום ההוא, הוא יום האחרון. למה נקרא יום ההוא. אלא משום שזה הוא יום שהסוף אחוז בראשיתו, ראשיתו שהיא בינה, נקראת הוא כש״א, ועבד הלוי הוא, כי עבודת הלוי, היא למדרגה הנקראת הוא, הנסתרת וגנוזה. שמשום שהיא נסתרת, ע״כ נקראת הוא, כי הוא, הוא לשון נסתר. וכשנקראת ההוא עם ה׳ הידיעה, שהיא מלכות, הוא בא להראות שהסוף של כל המדרגות, שהוא מלכות, היא ראשית המדרגות, שהיא בינה, שהכל אחד, ומשום שהמלה ההוא, הוא סוף דהיינו מלכות, ע״כ נתוספה בה ה׳, דהיינו שנתוספה ה׳ שהיא מלכות על המלה הוא, שהוא בינה המלובשת תוך המלכות, ונמצא, שהמלה ההוא היא מלכות, אלא בעת שהבינה מלובשת בה.