פירוש הסולם
רנה)
דחד דוכתא אית וכו': כי מקום אחד יש בגיהנם לאותם שמחללים שבתות. ואותם הנענשים בגיהנם מקללים למי שהדליק הנר מטרם שהגיע זמנו, ואמרים לו, הנה ה' מטלטלך טלטלה גבר וגו'. צנוף יצנפך צנפה כדור אל ארץ רחבת ידים.
פירוש. יש מזיק אחד הנקרא
רע עין, והוא אוהב קללה, בסו"ה
ויאהב קללה ותבואהו ולא חפץ בברכה (תהלים קט) וכשאדם מקלל עצמו, נותן בזה כח להאי רע עין האוהב קללה, ושולט עליו, ונמצא גורם רעה לעצמו.
וז"ש,
מאן דזרק נהמא או פרורין דאית בהו כזית: כי אין לך דבר בעוה"ז שלא יהיה לו שורש חשוב למעלה, ומכ"ש לחם, שבו תלויים חייו של האדם, הרי יש לו שורש חשוב מאד למעלה, ולפיכך המזלזל בלחמו גורם פגם בשורש חייו למעלה. וזה מובן לכל אדם רק בסעודה שיש בה שביעה הנותנת לו חיים. אמנם בלחם ופרורין שאין בהם אלא כזית, יש בני אדם המזלזלים בהם וזורקים אותם, משום שאין בהם בחינת שביעה, אמנם כיון שהחמירו חז"ל לברך ברכת המזון, גם על כזית, ע"כ יש להחשיבם כמו סעודה שיש בה שביעה, ואסור לזלזל בהם. והמזלזל בהם גורם רעה לעצמו.
והענין הוא, כי אמרו חז"ל (ברכות כ':)
אמרו מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך אשר לא ישא פנים ולא יקח שחד, והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר להם וכי לא אשא פנים לישראל שכתבתי להם בתורה, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך, והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה. הרי שבזכות הדקדוק על כזית, להחשיבו סעודה שיש בה שביעה זוכים שהש"י נושא לנו פנים אע"פ שאין אנו כדאים, נמצא כי אלו המזלזלים בפרורין דאית בהו כזית, ואינם מחשיבים אותם בסעודה שיש בה שביעה, אינם זוכים לנשיאת פנים מהש"י, וגורמים רעה לעצמם (
עי' בזוהר ברע"מ פנחס דף רל"א אות ת"ר).
וז"ש,
מאן דאוקיד שרגא וכו': מי שהדליק נר במוצאי שבת טרם שהגיעו ישראל לקדושה דסדרא גורם להדליק אש של גיהנם באותה האש. כי עד האי זמנא שבת הוא, וקדושה דשבת שליט עלנא (כמ"ש להלן), ואין אש הגיהנם שולטת עוד, כמו בשבת.
ומאן דאוקיד שרגא קודם קדושא דסדרא, נבחן כמחלל שבת, כי הוא מדליק אש הגיהנם לפני זמנה, וע"כ גורם רעה לעצמו,
דחד דוכתא אית בגיהנם לאינון דקא מחללי שבתות, כי חילול שבת הוא החמור ביותר, כי יש בגיהנם מקום מיוחד לענוש מחללי השבת. ועוד
ואינון דענושין בגיהנם לייטין ליה והנדונים בגיהנם מקללים אותו על מה שגרם במעשיו להדליק אש הגיהנם קודם זמנה.
