זהר

רנג) תא חזי כתיב ויזכור אלהים את רחל וגו', פתח ואמר, למנצח לבני קרח על עלמות שיר. האי קרא, אית לאסתכלא ביה, דרזא דחכמתא איהו, וכל הני שירין ותושבחן, דהוו אמרי בני קרח, כלהו מחדתין אינון שירין ותושבחן דהוו מלקדמין, וכן כל אינון שירין ותושבחן דאמר דוד, וכל אינון דהוו עמיה, כלהו הוו ברזא עלאה, ברזא דחכמתא.

פירוש הסולם

רנג) תא חזי כתיב ​ויזכור אלקים את רחל וגו': פתח ואמר, ​למנצח לבני קרח על עלמות שיר. מקרא זה יש להסתכל בו, כי סוד החכמה הוא. וכל אלו שירות ותשבחות שבני קרח היו אומרים, כולם אינם חדשים, אלא חדשו שירות ותשבחות ישנות, שכבר היו מקודם לכן. וכן כל אלו שירות ותשבחות שאמר דוד, וכל אלו שהיו עמו, ששמותיחם נזכרים בראשי המזמורים שבתהלים, כולם היו בסוד העליון, שהיא בינה, בסוד החכמה.
פירוש. המוחין נמשכים ומתפשטים בשירה. כי הטעמים נקודות תגין ואותיות שבשירה הם סדרי היחודים, שבדרכיהם מתפשטים המוחין. והשירים שבתהלים, הם סדרי יחודי המוחין שבעולם התחתון, שהוא הנוקבא דז"א. ונודע, ששרשי המוחין בכל צורותיהם, הם בעולם העליון, בבינה, ומעולם העליון נמשכים אל עולם התחתון. ויש הפרש בין קו שמאל לשאר הקוין. כי הקו שמאל מקבלת הנוקבא מבינה עצמה, ולא מז"א בעלה, והיינו בעת שהיא בסוד ב' מאורות הגדולים, (כנ"ל דף צ' ד"ה ושיעור ע"ש) משא"כ שאר הקוין היא מקבלת מז"א בעלה, ולא מבינה. ונמצא שבקו שמאל של הנוקבא לא נעשה שום שינוי בעברו מן הבינה אל הנוקבא, משא"כ שאר הקוין, משתנים הרבה בסבת העברתם לז"א, שדרכו בחסדים מכוסים, שהנוקבא מוכרחת לקבל ממנו.
וז"ש וכל הני שירין ותושבחן דהוו אמרי בני קרח, כלהו מחדתין, אינון שירין ותושבחן דהוו מלקדמין. כי שירת בני קרח, ה"ס התפשטות הקו שמאל בנוקבא, אשר אין בו שום שינוי מסדר הארתו בבינה, אלא רק התחדשות שירת הבינה במקום הנוקבא יש כאן, ולא יותר. וע"כ נבחנת שירתם כשירה ישנה המחודשת. משא"כ שאר הקוין, הגם שנמשכים ג"כ מבינה, מ"מ יש בהם שינוים מפאת העברתם בז"א. וז"ש, וכן כל אינון שירין ותושבחן דאמר דוד וכל אינון דהוו עמיה, כלהו הוו ברזא עלאה ברזא דחכמתא כלומר, שמשמיענו שאין הכונה לומר שרק שירת בני קרח היא מבינה ולא שירת דוד ושאר הזקנים שעמו, אלא וכן כל אינון שירין וכו' הם מבינה. אלא שהם רק ברזא עלאה, בסוד הבינה, אבל אינם שירת הבינה ממש, כי משתנים בעברם בז"א. אבל שירת בני קרח לא משתנה כלום.