זהר

רנג) תא חזי, אברהם כד חמא לשרה, הוה מחבק לה, ולא יתיר, אבל יצחק דאיהו בעלה, אחיד בה, ושוי דרועיה תחות רישה, דכתיב שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני. לבתר אתא יעקב, ושמש ערסא, ואוליד תריסר שבטין, כלא כדקא יאות.

פירוש הסולם

רנג) ת"ח אברהם וכו': בוא וראה, אברהם שה"ס קו ימין דז"א, כשראה את שרה, שה"ס הנוקבא דז"א, היה מחבק אותה ולא יותר שהסו"ה וימינו תחבקני, אבל יצחק שהוא קו שמאל דז"א, שהוא בעלה, כנ"ל בדיבור הסמוך, אחז בה ושם זרועו תחת ראשה, שכתוב, שמאלו תחת לראשי וגו'. ואחר כך, בא יעקב, שהוא קו אמצעי דז"א, ושמש מטתו והוליד י"ב שבטים. הכל כראוי להיות. פירוש: ר"ש מפרש, שאברהם יצחק ויעקב רומזים לז"א, דהיינו לג' קוין שלו. וכן שרה רבקה לאה ורחל רומזות להנוקבא דז"א, דהיינו לד' בחינות חו"ב תו"מ שבה. ולפיכך אומר אשר ז"א מסוד קו ימין שלו הוא מחבק להנוקבא בסוד וימינו תחבקני שה"ס השפעת החסדים. ומסוד קו שמאל שלו, ממשיך לה הג"ר, בסוד שמאלו תחת לראשי, כלומר שהנוקבא אומרת שמשמאלו של ז"א נמשך לה בחינת הראש, שהם הג"ר, ומשום זה נחשב לה השמאל דז"א לעיקר המשפיע שלה, וע"כ אומר, יצחק דאיהו בעלה, משום שממנו מקבלת הג"ר. ועם כל זה, אין הולדה אלא מבחינת קו אמצעי בלבדו, שה"ס יעקב, וע"כ אמר, לבתר אתא יעקב וכו', ורק ממנו הולדת נשמות השבטים.