זהר

רנג) הכא פריש רב מתיבתא קרא דא לגו, וקליה אשתמע לבר. מדהוה פריש קרא דא. קל ינוקא אתער מלבר, ההוא ינוקא דהוה פריש תלמודיה, וגמיר קמי חד עמודא דעלמא, בריה דרבי יהודה, דרבית אנת. והוו אחדי ביה לדינא, וקליה אתער מלבר, בהאי קרא, ואמר, מיא דאינון מלרע היך סלקין לעילא מניה, לאתר עלאה יתיר מניה, בכמה דרגין, ומה אצטרך לון לאינון מיין לעילא. ומה אתר דכל מבועין ונחלין נפקין מניה, ולית פסיקו למבועי ונחלי, אתשקיא מאתר נגיב, מאן חמא חפירא דבירא, יהיב מיין למבועא דנביע. וכי ירושלם, יהיב מיין אל הים הקדמוני, אתר דכל מימין דעלמא נפקי מתמן, ונבעי מניה. אי חסידא קדישא, לקלא דא אשתככו, וצייתו כל קלין דבני מתיבתי דתמן, ובג״כ לא יכילו מארי דדינא למקרב גביה.

פירוש הסולם

רנג) הכא פריש רב וכו׳: כאן פירש רב מתיבתא כתוב הזה בפנים, וקולו נשמע לחוץ. ומשפירש כתוב הזה נתעורר קול ילד מבחוץ, שהיה אותו ילד, שפירש תלמודו ולמד לפני עמוד העולם אחד בנו של ר׳ יהודה, מן רבית אנת, שהוא שם מקום. והיו מלאכים בעלי דין אוחזים בו לדון אותו, וקולו נתעורר מבחוץ כששמע פסוק הזה מפי רב מתיבתא, ואמר, מים שהם מלמטה בירושלים, איך יעלו למעלה ממנו למקום עליון ממנו בכמה מדרגות, דהיינו אל ים הקדמוני שהוא בינה. ועוד, מה הצורך בהם, במים האלו, למעלה, בבינה. ועוד, איך מקום, שכל המבועים והנחלים יוצאים ממנו, ואין הפסק למבועים ונחלים אלו היוצאים ממנו, שהוא הים הקדמוני שהוא בינה, יהיה נשקה ממקום יבש, שהוא ירושלים. מי ראה, בור חפור שיתן מים למבוע הנובע. וכי ירושלים יתן מים אל הים הקדמוני, שהוא מקום שכל מימי העולם יוצאים משם ונובעים משם. אהה חסיד קדוש, אמר לר״ש, לקול זה נשתככו והקשיבו כל קולות בני הישיבה שהיו שם, ומשום זה לא יכלו בעלי הדין לקרב אליו לדון אותו.