פירוש הסולם
רנג)
והאי אתאחיד לתרין סטרין. אתאחיד לעילא בההוא נהורא חוורא, אתאחיד לתתא בההוא מלה דתחותוי דמתקנא ביה לאנהרא ולאתחדא ביה: ואור זה התכלת, נאחז בשני צדדים, נאחז למעלה באותו אור הלבן, ונאחז למטה בדבר הגס שמתחתיו, דהיינו בהפתילה, שמתוקן בעדו, להאיר ולהאחז בו, כי הפתילה נותנת לו אחיזה, שעי"ז מתדבק באור הלבן המאיר.
ביאור הדברים. אור הלבן פירושו אור החסדים, דהיינו אור ז"א, שה"ס יה"ו דשם הוי"ה, ואור התכלת או השחור, הוא אור הנוקבא, שה"ס ה' אחרונה של שם הוי"ה. כמ"ש ר"ש
(להלן באות רנ"ט) ויש להבין הדברים משורשם. כי
נהורא חוורא דנהיר, ה"ס אור נקודת החולם, שה"ס אור החסדים, וקו ימין, ואור או"א עלאין.
ונהורא תכלא או אוכמא, ה"ס אור נקודת השורק, שה"ס אור החכמה וקו שמאל, ואור ישסו"ת. ונודע שב' הקוין ימין ושמאל הנמשכים מב' הנקודות חולם ושורק, הם במחלוקת, ואינם יכולים להאיר עד שיוצאת קומת חסדים על המסך דנקודת החירק, שה"ס מסך דז"א, שהוא בחי"א, ונעשה לקו אמצעי המכריע על ב' הקוין ימין ושמאל, ונכללים זה מזה והשמאל מקבל הארת חסדים מימין והימין מקבל הארת החכמה משמאל. כנודע. וכח המסך הזה שבנקודת החירק, נבחן
לדבר גס המדליק
לאור התכלת, שה"ס קו שמאל, ומחברו עם
נהורא חוורא דנהיר, שה"ס קו ימין. ולולא דבר גס הזה, היו ב' הקוין ימין ושמאל נשארים במחלוקת ולא היו מאירים, (
כמ"ש לעיל ב"א דף מ"ח ד"ה ונפק ע"ש) ואלו ג' הנקודות הם יוצאים כן בתחלה בהבינה, בסוד
תלת נפקי מחד, (כנ"ל
ב"א דף רפ"ז ד"ה תלת) ואח"כ הם יוצאים ג"כ בזו"ן, בסוד חד בתלת קיימא ויש לדעת שבעת שזו"ן מקבלים מוחין הללו בשלמות הם מלבישים על או"א וישסו"ת, ואז נעשה ז"א לבחינת אור נקודת החולם, כאו"א, והנוקבא לבחינת אור נקודת השורק כמו ישסו"ת, ואינם יכולים להזדווג זה בזה, עד שיוצאת קומת חסדים על מסך דבחי"א המכריע על ב' הנקודות, כמ"ש בבינה, אמנם כאן נמצא המסך דבחינת החירק בנשמות ישראל, כי כמו שאתוון אל"ה דבינה מעלים אליהם את הזו"ן, והמסך שלהם משמש לקו המכריע שבבינה, כך אתוון אל"ה דזו"ן, מעלים אליהם את נשמות ישראל, והמסך שלהם משמש לקו המכריע בזו"ן. הרי שדבר הגס הגורם, שהנוקבא, שה"ס נקודת השורק ושמאל, תתחבר עם הז"א שה"ס החולם, הוא כח המסך שבנשמות ישראל.
(וז"ש להלן באות רנ"ו) לית ליה אתערותא לאתדלקא וכו' אלא על ידי ישראל. דהיינו מטעם שהם הנושא לסוד המסך דחירק, שזולתו, אין יחוד בין ז"א ונוקביה כמבואר.
