זהר

רנב) ד״א ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי מפקודין דעשה. ולא כאשר שנאתי מפקודין דל״ת. פקודין דלא תעשה, תליין מדחילו דיראה, ואינון לרחקא השטן מנייהו, דלא יתקריב לגבי כרסיא דאיהו לבא, לתבעא דינין על אברין קדישין, דאינון ישראל, ולבא שכינתא בינייהו.

פירוש מעלות הסולם

רנב) ד"א ועשה לי וגו': פירוש אחר ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי, ממצות עשה, שהם ממשיכים חסדים מכוסים מחכמה ואין בהם דינים כלל (עיין לעיל אות רכ״ח) ולא כאשר שנאתי, ממצות לא תעשה, שהם שס״ה תקונים להעלים ג״ר דחכמה דשמאל, המאירים ממעלה למטה ואין הארתם מתגלה אלא ביחד עם דינים ועונשים לרשעים הממשיכים החכמה ממעלה למטה. כי מצות לא תעשה תליות מפחד היראה, היינו מקו השמאל, כי הימין הוא אהבה, חסד לאברהם. וקו השמאל הוא יראה פחד יצחק. והמצות ל"ת הם להרחיק השטן מהם, המסטינם להמשיך הארת ג״ר דחכמה, שלא יתקרב אל הכסא, היינו מלכות שהוא הלב. לתבוע דינים על האברים הקדושים של המלכות, שהם ישראל, והלב היינו המלכות השוכנת ביניהם.
פירוש: הענין דומה למי שאומר לחברו, תעשה לי סעודה מבשר קדמי חלק, כי אין אני אוהב בשר אחורי אם כי הוא מנוקר היטב ואין בו שום שמץ של חלב, ומתוקן כראוי, כי אין אני רוצה בדבר שהיה בו צורך של תקונים. וז״ל הרב בעץ חיים ח״ב שער ק״נ סוף פרק ה׳ נמצא כי כיון שבנגה הוא טוב ורע, אם יתגבר הרע יתבטל הטוב שבו, ונעשה קליפה גמורה, לכן שמור על מל״ת, כי הם חלב טמא והם קליפות, וכל אדם האוכל חלב נתגבר עליו הרע ויתבטל הטוב ויחזור כל לבוש דנגה רע. ויתדבקו בג׳ קליפות הרעות. נמצא כי בשמור שס״ה לא תעשה, גורם שלא יתדבק בו הרע יותר וזהו ענין סור מרע והבן זה, כי בזה נשאר על עמדו כמו שהיה. ואח״כ ועשה טוב, כי ע״י הרמ״ח מ״ע הרע שבנגה מתהפך לטוב ממש שמתדבק במוח. עכ״ל.