זהר

רנא) תליתאה עאל בחדקל חד קל ודא לישנא חדידא קלא לדרשא. רביעאה עאל בפרת, דאיהו מוחא, דביה פריה ורביה. בן זומא ובן עזאי דעאלו בקליפין דאורייתא, הוו לקאן בהון. ר' עקיבא דעאל במוחא אתמר ביה דעאל בשלם, ונפק בשלם.

פירוש הסולם

רנא) תליתאה עאל בחדקל, ח"ד ק"ל, ודא לישנא חדידא קלא לדרשא, השלישי שבד' חכמים נכנס בחדקל. שאותיותיו ח"ד ק"ל, וזה יורה לשון שנון בלי פגם, שהוא קל לדרוש. חד, פירושו שנון, לשון ושננתם לבניך, רביעאה, עאל בפרת, דאיהו מוחא דביה פריה ורביה, הרביעי שבד' חכמים, נכנס בפרת שהוא מוח, ששם פריה ורביה, כי הזרע נמשך מהמוח.
ביאור הדברים. כי המוחין המושפעים לתחתונים, נבחנים בדרך כלל לג' בחינות: א) הוא הארת ו"ק בלי ראש, והוא בחינת יצירה, והם נקראים רמז, כלומר שהבנתם מצומצמת כמו רמזים בעלמא. ב) היא, מוחין דג"ר מבחינת חסדים, שהם נמשכים מעולם הבריאה, והם בחינת דרוש, שמושכים לבו של אדם כמ"ש ​(שבת פ"ז ע"ש). ג) הוא מוחין דג"ר מבחינת חכמה. שהם נמשכים מעולם האצילות, והם בחינת סוד. ובחינת הכלים נמשכים מעולם העשיה, והם נק' פשט. שהיא חלק המעשה.
וז"ש ו' דגחון חציין של אותיות ספר תורה, דרש דרש, חציין של תיבות, והתגלח, של פסוקים, (מס' קידושין דף ל.) פירוש. כי בעולם התיקון נתחלקו המדרגות ע"י פרסא לב' חצאים, שהחצי שממעל הפרסא נבחן לפנים של המדרגה. והחצי שמתחת הפרסא נבחן לבחינת אחור של המדרגה, ולולא תיקון זה של הפרסאות לא היו התחתונים ראוים לקבל שום מוחין (כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר) כי כל המוחין באים מכח ירידות ועליות של הפרסאות הללו ע"ש. ובדרך כלל נבחן באבי"ע רק ד' פרסאות, כי בדרך כלל הם נחלקים לב' פרצופים, שכל פרצופי אצילות נחשב לפרצוף אחד, וכן ג' עולמות בי"ע נחשבים לפרצוף אחד. וב' פרסאות יש באצילות אחת באמצע האצילות, שהוא במקום החזה דא"א המחלקת בין פנים לאחור. ואחת בסיום אצילות המחלקת בין אצילות לבריאה. וכן ב' פרסאות בפרצוף בי"ע, אחת באמצע בי"ע, שהוא במקום החזה בעולם היצירה, המחלקת בין פנים לאחור, והב' בסיום פרצוף בי"ע, שהיא בבינה דמלכות דעולם העשיה. ומד' פרסאות הללו מושפעים כל המוחין לתחתונים: מפרסא התחתונה שבעשיה מושפעים כלים למוחין, שה"ס פשט, ומפרסא שבאמצע בי"ע מושפעים ו"ק בלי ראש, שה"ס רמז. ומפרסא שבין אצילות לבריאה מושפעים ג"ר דחסדים, שה"ס דרוש, ומפרסא שבאמצע אצילות מושפעות ג"ר דחכמה, שהן סוד. וג' בחינות מוחין הללו, נבחנים לאותיות ותיבות ופסוקים שבספר תורה, כי בחינת ו"ק בלי ראש נבחנת לאותיות מטרם שנצטרפו לתיבות שעוד לא נגלה בהן ההבנה, דהיינו רמז, וכשנצטרפו לתיבות הרי נתגלה בהן הבנה מועטת, וזהו בחינת ג"ר דחסדים, דהיינו דרוש. וכשנתחברו התיבות למשפטים שלימים בפסוקים הרי הבנתם נשלמת לגמרי, וזהו בחינת ג"ר דחכמה, דהיינו סוד כנ"ל.
וזה אמרו, ו' דגחון חציין של אותיות ס"ת, דהיינו הפרסא שבחזה דיצירה המחלקת הבי"ע לב' חצאים, כנ"ל, שמפרסא זו מושפעים מוחין דרמז שהיא בחינת אותיות התורה בלי צרופין, ולהיות בחינת החצי שמחזה שביצירה ולמטה נעשה מקום לקליפות, לכן נאמר עליה כל הולך על גחון, שהיא הנחש הטמא שמקומו מו' זו ולמטה. דרש דרש, חציין של תיבות, דהיינו הפרסא שבסיום אצילות המבדלת בין אצילות לבי"ע, שמשם מושפעים המוחין דג"ר דחסדים, הנקראות דרוש. וע"כ נאמר עליה דרש דרש, שיורה על דרוש. והתגלח, חציין של פסוקים, דהיינו הפרסא שבעולם אצילות עצמו במקום החזה דא"א, שמשם מושפעות הג"ר דהארת החכמה, הנקראת סוד. ולכן נאמר עליה והתגלח, כי שערות רומזות על דינים, וע"י המוחין דהארת החכמה המושפעים מפרסא הזו, הן מתבטלות, ודומות כמו שנתגלחו השערות, ואין דינים שם. וע"כ נק' רבי עקיבא קרח ​(בכורות נ"ח) כי הוא נכנס במוחא שהוא סוד, שהפרסא משם ה"ס והתגלח, וע"כ נקרחו שערותיו, שה"ס הדינים.
וזהו, ונהר יוצא מעדן דהיינו הבינה שיצאה בסבת הפרסא שבחזה דא"א, לחוץ מהחכמה הנקראת עדן (כנ"ל דף רי"א ד"ה דבההוא), ועשתה זאת בכדי להשקות את הגן, דהיינו להשפיע מוחין להנוקבא דז"א, הנקראת גן, ומשם יפרד, והיה לארבעה ראשים. ומכח הפרסא שהוציאה הבינה לחוץ מעדן, נפרדו המדרגות ונעשו לארבעה ראשים, שהם ארבעה נהרות, דהיינו ארבע בחינות הארות הנמשכות מארבע פרסאות הנ"ל, הנקראות פרד"ס. כי נהר פירושו מאור. וז"ש אלין אנון ארבעה דנכנסו לפרד"ס, כלומר, שאלו ד' חכמים שנכנסו לפרד"ס, היינו שנכנסו בארבעה נהרות הללו הנמשכים מד' פרסאות הנ"ל: מפרסא דעשיה נמשך נהר פישון, שהיא חלק הפשט. ומפרסא דיצירה, שה"ס ו' דגחון, נמשך נהר גיחון, שהוא חלק הרמז. ואלו הג"ר החסרים כאן בהו' דגחון, ה"ס ג"ר דחכמה, וז"ש ולחכימא ברמיזא, שמה שנבחן לרמז, שפירושו ו"ק בלי ג"ר, היינו רק לחכם הצריך מוחין דהארת חכמה. אמנם מבחינת מוחין דחסדים יש שם ג"ר כמו בבריאה. אלא היצירה דוקא להארת חכמה צריך, וג"ר דחסדים אינם מספיקים לו.
ואלו הג"ר דהארת חכמה החסרים בהו' דגחון, היא השלמות דנשמת משה, שלא יתגלה רק בגמר התקון, לעת שיעמוד משה בתחית המתים. וז"ש ותמן הוא קבור ההוא דאתמר ביה כל הולך על גחון. כלומר ששלימות נשמת משה. קבור ונעלם בהו' דגחון, ולא יוכל להתגלות רק בתחית המתים, שאז ישוב משה לישראל, ועמו ב' משיחין, (כנ"ל דף ר"ב ד"ה דבר) דהיינו שיתגלו הג"ר ביצירה, כי אז יתבטלו כל הפרסאות, וישובו ג' עולמות בי"ע להיות אצילות, ויאירו ג"ר דחכמה גם ביצירה כמו באצילות, דהיינו התגלות נשמת משה, וב' נהרות האחרים כבר נתבאר לעיל.