זהר

רנא) נקודי בתלת אתוון קדמאין. ה בתראה, לית לה נהורא מגרמה כלום. י איהו אתנהיר ביה נהירו דנקודה בההוא גוונא ממש, וההוא דיוקנא ממש. ה, נהירו דנקודה בההוא גוונא, ורזא חדא. ו דאיהו אמצעיתא, ברזא דיליה למהוי כולא גופא ורוחא, בדיוקנא ונהירו שלים, כדקא יאות.

פירוש הסולם

רנא) נקודי בתלת אתוון וכו': בג' האותיות הראשונות דהויה, שהם יה"ו, יש נקודות, שה"ס הארת חכמה. בה' אחרונה, אין נקודה, משום שאין לה אור מעצמה כלום. כי ה' אחרונה ה"ס מלכות, שאין לה, אלא מה שז"א, שה"ס יה"ו, נותן לה. הי', האירה בה אור הנקודה באותו אפן ממש, כמו הי', שהוא או"א עלאין, ובאותה צורה ממש, שהיא צורת קו הימין, הה', מאירה בה הארת הנקודה באותו אפן כמו אות ה', שהיא ישסו"ת, ובסוד אחד. דהיינו בהארת החכמה ממטה למעלה שבקו השמאל. הו' שהיא הקו האמצעי, מאירה בו הנקודה בסוד שלו, דהיינו בהארת קו אמצעי, שיהיה הכל גוף, שה"ס האות, והרוח, שה"ס הנקודה, בצורה שלמה ואור שלם כראוי.
פירוש, בתחילת הקול, דהיינו בקטנות ז"א, אין האותיות דהויה שוות לנקודות שלהם, כי האותיות הם סוד ג' קוין שהאות י' היא קו ימין, ואות ה' היא קו שמאל ואות ו' היא הקו האמצעי. אבל כל ג' הנקודות שמתחתיהם נמשכות משם אלקים, שהוא קו שמאל בלבד, וע"כ אין יחס בין האותיות שה"ס הכלים והגוף, לבין הנקודות, שה"ס האור המתלבש בהן. משא"כ בגדלות ז"א, כשנמשך לו גם הקו האמצעי, של הארת הנקודות, המיחד ב' הקוין ימין ושמאל זה בזה, ונמצא שיש לו גם ג' הקוין של הארת הנקודות, אז מתלבשות הנקודות והאותיות אלו באלו, ביחס השוה, שנקודת השוא, נמשכת מקו ימין דבינה, שה"ס או"א, ומתלבשת באות י', שהיא ג"כ קו ימין וסוד או"א. ונקודת החולם נמשכת מקו שמאל דבינה, שה"ס ישסו"ת, ומתלבשת באות ה' שהיא ג"כ בחינת קו שמאל וישסו"ת. ונקודת הקמץ נמשכת מקו אמצעי דבינה, שה"ס הדעת ומתלבשת באות ו', שהיא ג"כ הקו האמצעי. ונמצאים האותיות והכלים שוים אלו לאלו בבחינתם.